|
 גל היא ילדה של ים
והידיים שלה תמיד מלוחות
ויש גל אחד שהוא רק של גל...
גל היא ילדה של ים
וכשהים רועש היא אומרת
שהוא מספר לה סודות בשפה מיוחדת
שרק היא מבינה אותה. |
ונוס בטרנינג
"באמונה עיוורת
אני צועד על פי תהום
כמו אבן מתגלגלת
שעומדת במקום
אחכה לך עד החיוך האחרון
אולי אנחנו
שנינו אנשים
שמדברים בשפה
של סימנים
אני קורא לך לגרש את השדים
הכל או כלום
כבר אין לי כוח
הכל או כלום
אני זועק
מחבק את הלילה
בזרועותי הרעבות
הכל או כלום
כבר אין בי רוח
הכל או כלום אני דועך
מחבק את הלילה
בזרועותי האוהבות
התמימות חדה כמו תער
היא חותכת מבפנים
מאהבה סוערת
נשארו רק רסיסים
אני קורא לך לגרש את השדים
באמונה עיוורת
אני צועד על פי תהום
כמו אבן מתגלגלת
שעומדת במקום
אחכה לך עד החיוך האחרון
הכל או כלום
כבר אין לי כוח
הכל או כלום
אני זועק
מחבק את הלילה
בזרועותי הרעבות
הכל או כלום
כבר אין בי רוח
הכל או כלום אני דועך
מחבק את הלילה
בזרועותי האוהבות"
-אמונה עיוורת/פורטיסחרוף-
האהבה עזה כמוות היא
אך הפחד חד כחיים
|
אוי, אהוב שלי,
יש לי כל כך הרבה דברים שרציתי לומר
ולא היה למי.
|
ועכשיו הכל נופל
מתערבב בתוך ענן גדול של ערפל
ואני, אני לא תופסת
מה יכולתי לעשות אחרת
|
ועכשיו, אחרי שהכל נגמר,
אני חופשייה לאהוב אותך לנצח
לצלול לשחייה לילית בתוך עינייך
לעטוף את ליבך מבפנים
מבלי לפחד מחול הזמן
ומגרגירי הסוף, השולחים איומיהם
מה הוא נצח בכלל?
|
טוב אז פתחתי דף בבמה.
לא יודעת למה,
מין צורך לא מוסבר
אולי בשביל שהמוח יהיה מסודר
אולי בשביל לקבל קצת הערכה
מאנשים שרק חושבים שהם מכירים אותי, כמותך.
|
לחבק את הירח
מבעד לסכך של עלים
לגרד בקצות הציפורניים
את אבק הכוכבים
|
הילדה שלא ידעה לחייך
נולדה בלי ממש סיבה
|
זהו, אני נשבעת
זאת הפעם האחרונה
יותר אני לא מתפתה
|
ואם אתה חושב שהשיר הוא בשבילך
אז אתה בוודאי טועה,
|
מלאכים בשמיים
ועל האדמה
אנשים עם כנפיים
אנשים עם אמונה
|
סתם שכבתי על החוף, וחשבתי מחשבות.
|
אבל היא מסרבת להודות באמת
הוא לא מת
המשיך לחיים אחרים
בלעדיה, כנראה יותר טובים.
|
לא אני לא כועסת
רק קצת מפחדת
תן לי להתגעגע
תן לי לכאוב
ואולי עם הזמן גם לאהוב
|
הלוואי והיה לי את הכוח לשנות
הלוואי והייתי יכולה לעצור את המדמעות
|
"את משהו מיוחד, ילדה"
הוא אמר וקרע ממנה את החולצה
|
אילו גם אני יכולתי להצמיח כנפיים
לרווחה לפורשן
בבטחה לנפנפן
ולעוף, פשוט לעוף...
|
יושבים במעגל
נזכרים בשנים שחלפו
איך היינו החברים הכי טובים
איך היינו כל כך תמימים
|
עולה עוד בוקר
השמש שוב זוהרת, מסתכלת
הנה היא הולכת
הנה היא מחייכת
אבל האם היא באמת שמחה?
|
הגיעה השעה, שעת המקלחת
לשטוף ממני את כל הזוהמה של היום
מורידה את הבגדים המסריחים
מעשרות ריחות שונים
|
השעה 5:17 בבוקר
או בלילה
תלוי איך מסתכלים על זה
|
|
|
הזמן עשה את שלו
- הזמן יכול
ללכת. |
|
