|
 301383141
נולד ב-1982, שבועיים לפני המלחמה שעיצבה את ילדותו.
סובל מתסמונת קשה וחשוכת מרפא - "ניוזהוליקיות"
(=מכור לחדשות - ג.מ). כותב בקפיצות של שבועיים
שלושה, עם כל ביקוריו בביתו.
נולד, גדל והתחנך במושב עלום שם, במדבר.
אחרי משהו כמו שלוש דקות איתי חוזר אלי ושואל עוד כמה זמן יש.
"דקה וקצת". הוא נכנס, מניח לפני דף עם שלושה שמות, כרגיל
הורים של מישהו בחו"ל, ואחד תייר. אני מעיף שניה מבט על הנייר,
ורואה אותה, את אלה. "אלה ירקוני, בת 22, מראש-פינה".
|
זהו סיפור על אדם אחד, אדם שנתן את כל כולו, אדם שהאמין והשקיע
עד אין קץ, אדם, שלראשונה, גרם לי להאמין בעצמי.
|
שבת אל המדבר,
אל חסד נעוריך,
אל המקום בו ראינוך לאחרונה.
|
פעם, לפני הרבה שנים, בעמוד האחורי של "תרבות מעריב" היה כל
שבוע מפורסם אחר שכותב על 10 התחנות שהשפיעו על חייו. אי שם
במילואים, לא יודע בדיוק מתי, התחילה לרוץ גם לי רשימה כזאת
בראש.
|
דני, אנו עומדים כאן, כולנו, והרבה אנשים בוכים. חלק מעצב, חלק
מזיכרונות, ואני, אני נמצא בוכה מאשמה. איש כאן לא יגיד שאני
אשם. לא אני נהגתי ברכבת, לא אני הייתי האימא שנתנה לבנה ליפול
למסילה כך שנאלצת להצילו. אבל אני אשם.
|
גלויה
צולם ביום אביבי ביער אודם
חורף 2003
|
בקעת הורקניה, בוקר, ינואר 2005
|
|
|
"לא מול הילדים
מותק...."
טם בל, אב גאה
לאף אחד. |
|
