|
בחדר, מתחת לשטיח, שם אני שומר את הכלום שלי. הוא לא כמו הכלום
הרגיל, שרגילים אליו. לא סתם כמה מרצפות עם הפרורים של הבמבה
מאתמול, ואולי איזה כתם דם שהתייבש. לא. פשוט כלום.
|
|
|
אתם יודעים,
החיים די
דפוקים. איכשהו
מישהו התבלבל
בסדר שלהם. הם
בעצם צריכים
להיות הפוכים:
צריך להתחיל את
החים זקנים
וסנילים בבית
אבות. אז צריך
לקבל שעון זהב
ולהתחיל לעבוד
קשה בדרגה
ניהולית גבוהה.
אז צריך להיות
צעירים ופרועים,
להנות מהחיים.
אח"כ נהיים
תינוקות ללא
דאגה בעולם,
ולבסוף מסיימים
את החיים
באורגזמה. |
|
