|
 343974558
20בני דודים...
8 דודים...
3 אחים...
2 הורים...
אהבה אחת.
"אני לא ילד פרחים, אפילו לא ילד חמציצים, בסך הכל ילד שלמד
להעריך את החיים".
|
האיש המשיך להתבונן, בציפייה שכל רגע כנפיו של הפרפר יפתחו,
יגדלו וייפרסו - ובכך יתמכו ויעצבו את גוף הפרפר.
אבל זה לא קרה!
למעשה, הפרפר בילה את שארית חייו בזחילה עם גוף מנוון וכנפיים
מכווצות.
|
והנערה שומעת, והיא יודעת, משחררת את הזמן ואל הנער פוסעת.
מלטפת את שערות ראשו והנער קם, ופניו כבר לא פני נער אלא פני
תינוק תם.
|
במכתבים שלי אלייך, הדיו כמעט ונעלם
|
אל תרגישי צורך להזכיר לי את פשעיי
אני משלם כל יום בעצב, משלם בדמעותיי.
בלילות אני לבד, קורא לך לבוא ללטף
ואז בוכה לתוך הלילה, עד שמתעייף.
|
חמוש בחרב אהבתי ומצויד בסכין תקוותיי
וקסדה עשויה מאבן, כמו ליבך שתגן על חיי.
|
בכל לילה שטוף כוכבים בך אני נזכר
הדמעות זולגות על לחיי מה יהיה מחר?
בכל יום מעונן לעיתים מפציעה השמש
עבר עוד יום ואני עוד חי בליל אמש.
|
שלושים ותשעה טילים נפלו בתל אביב
אין אלוהים
הסתכלתי ולא ראיתי פצועים סביב
אין אלוהים
שישה ימים ביוני ונפלו כל מדינות ערב
אין אלוהים
ואז, מי אמר? מי דמיין? ומי חשב?
שאין אלוהים
|
מתי תביני שאני רק חלום שהופך לאשליה
מתי תפסיקי לחיות בעולם של תהייה
איך עדיין לא למדת מהעבר שעדיין כואב,
שאיש של קש, אף פעם לא באמת אוהב
|
עכשיו אני כבר ילד גדול, בוכה רק לפעמים
זוכרת כשהיינו בוכים יחד, דמעות של מלאכים
ואולי אפשר שהייתי כותב סוף קצת אחר
ואולי היה אפשר שלא היית הולכת עם אחר.
|
את שערותיה גזמנו, את דמה שתינו
אמא שלי איך חצבנו בשם הכסף בידייך
לקחנו בעלות על כל מה שראינו
אך בסוף נשוב כולם, לנוח בצל מעמקייך.
|
כשהמצב יהיה קשה והדרך תהיה עוינת
אני אסחב אותך
כשתרגישי שזה הסוף כשתרגישי שאת נופלת
אני אשא אותך
בסודי סודות בין שמיים לאל עליון
אני אלחש אותך
|
מה שווה הלילה אם איני יכול לחלום עלייך?
מה שוות המילים אם איני יכול לדבר אלייך?
|
ועכשיו הוא כבר לא ילד ועוד לא גבר גם
ועדיין בלילות הוא מפחד ולא נרדם
כי יש דברים שאסור לדעת ואסור גם לספר
לא לאמא, לא לאבא וגם לא לסתם חבר
|
טענה חזקה הייתה לפרקליט
"מרשי סבל מאי שפיות זמנית"
פיצול אישיות זה לא אותו אדם
לא הן ידיו המגואלות בדם
|
זיכרונות מתוקים של ערב שבת
היו אלפים נשארו רק מעט
|
רכות גופך הטהור נשבה לעולמים בין שתי ידיי.
וזרועותייך העדינות נותרו שלובות בזרועותיי.
|
זיכרונות של חורף חם ומבטים תמימים
על חוף הים הכחול מול מים סוערים
|
החזירי לי רק נשימה שהשארתי בשדה הקרב בו לחמתי
אותה נשימה חסרה שבגללה קולי נדם ולא זעקתי
מצאי נא את אותה דמעה בודדה שלא נזלה מעיני
ומלאי עמה את הכינרת, היא מוקדשת לך מולדתי
|
היה לי חלום עליי ועלייך
והיה גם סיוט, לחיות בלעדייך
|
עזבו אותי מטסטים תיאוריות ומיליון תמרורים
בני ישראל הלכו ארבעים שנה וחלקם עדיין הולכים
יורה כדורי סרק על ראשי ממשלה שכבר מתו מזמן
ואני כבר בן שמונה עשרה אבל עדיין הולך לגן
|
האם ליטפת את פניו או אחזת בשיערו?
האם צעקת בקול רם או לחשת לו באוזנו?
ואני שוכב לי בחדרי, לבד לוחש את שמך
מנסה לישון בשקט מחבק את תמימותך.
|
לו הייתה בי תעוזה, הייתי בידך אוחז
ומנשק את כל גופך לו רק הייתי מעז
והיינו מלאכים במרומי גן העדן
נשיקות וליטופים ואהבה חזקה מאבן
|
והים כבר אובד עצות, כולם באים לבכות
|
תשאירי אותי לבד עם לב מדמם ופצוע
כמו חייל בצבא החיים אהיה מוטל פגוע
רק אל תברחי, ולא משנה מה אומר
תני לי את היום ואבנה לך את המחר
|
מה ישתווה ליופייך הנשגב
שמש, ירח או צלילו של עוגב?
אלף אלפי שקיעות וזריחות
לא ישתוו לפנייך הצחורות
|
חבצלת השרון, שושנת העמקים
לך ישתחוו יסרגו לך מזמורים
רקפת למולך תשפיל את ראשה
מולך יפלו כל מגדל וחומה
|
לחוש בנשימתך מלטפת את פניי בלהט וחמימות,
לחוש בשפתייך העדינות על שפתיי, לחוש מהות.
ואני כמו ילד קטן שמתגנב אל תוך לבך חרש חרש,
ילד שמפחד לחוש בך, בגופך, מפחד לחוש ברגש.
|
בתוך המקום הזה חלומותיי מתגשמים
הטוב והרוע יחדיו כשני חברים
|
אתה מגני אתה שומרי אתה אהובי
אתה רק שלי אתה בשבילי אתה עולמי
ואם תהיה לי לבעל לנצח ולנצחים
אתה תהיה חיי אתה תהיה לי השנים
|
והירח עולה ומאיר את גופי באור של מלאכי גן העדן
לטפי את פני, נשקי את שפתיי, שברי את לב האבן.
|
אהבה, כי לא טוב היות האדם לבדו
ואני עם עצמי לוחש את סודו
עצרתי את העולם, את הים ואת השמש מלכת
וכל עונות השנה, קיץ, אביב, חורף וההוא עם השלכת
|
נשקי אותי בנשיקות של אהבה תמימה
את כמו רוח ים, מלטפת נעימה
|
שאלת אותי אם ידעתי אהבה אמת, בכיתי
איך אפשר להתאהב בדבר, שלא ראיתי
אמר ביאליק: "מה זאת אהבה?", הסכמתי
אמרת את שמי ברכות כה נעימה, נשברתי
|
איך אפשר להיפרד בצורה מושלמת
כשחלק גדול ממך היא עמה נוטלת?
אמרו לי מי המציא את הפרידה, מי האדם?
חיי הפכו לתרגיל שבו אני הוא הנעלם
|
האמנתי שאולי קיים סיכוי אחד למיליון
שנבלה לילה של אהבה על חוף ים תיכון
חשבתי שיש כוכב בשמיים שמאיר רק עלינו
ושיר אחד ברדיו שכתבו אותו בשבילנו
|
ואולי אפשר שהייתי כותב סוף קצת אחר
ואולי היה אפשר שלא היית הולכת עם אחר.
|
אי שם באי בודד אשר עם הזמן טבע במים
ישב לו אדם מהורהר ובהה שעות בשמיים
|
תבטיחי לי שלא תזילי יותר דמעות
כי את יודעת שאת עצובה אני מתחיל לבכות
תבטיחי לי שתמצאי מישהו שיאהב אותך כמוני
שידע כמה שאת מיוחדת שיראה בך את השוני
|
ופתאום שקט, את מסתכלת עליי ואני מסתכל עלייך, שוקע בעינייך,
הלב דופק, הראש לא חושב, עוד שנייה וזה קורה, הכל בהילוך
איטי.
והבמאי צועק ו... אקשן!
ו... את נישקת.
ו... היה על הפנים.
"Take my breath away"
|
אמרתי לעצמי שלי זה לא יקרה
אמרתי לעצמי שאני יותר חזק מזה
חשבתי לעצמי שאני אוכל להיגמל אם אני אתחיל
אני אומר לך שאני יכול להפסיק מתי שאני רוצה
|
אתם הרגתם אותה! אתם לקחתם אותה ממני והשארתם אותי לבד!
אבל אני לא אבכה ולא אכעס, נקום אנקום את נקמתה, שנאתכם תהיה
לעפר ובהבל פיכם תוכיחו את עצמכם כראויים לשבעה מדורי
גיהינום.
חיפשתי צדיק בסדום והדבר הכי קרוב שיכלתם להציע הוא סאדו
בצדיקים.
ארורים תהיו!
|
לוקח מבט נוסף, אל העיניים התמימות
דמעה אחת קטנה, שקט ושתי יריות
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
זה נכון, פעם
הדרך לגהינום
היתה רצופה
כוונות טובות
אבל לפני שנה
החלפנו לאקרשטין
זה אולי פחות
טראגי
אבל מגיעים הרבה
יותר מהר
האנטי כרייסט
ברגע של וידוי |
|
