|
"וכששאלתי מה זה, אמרו לי: ילדה, אל תשאלי דברים כאלה. אסור
לדבר עליהם."
"אבל, אבל... אני רוצה לדעת."
"אסור. לא מדברים. לכי לישון."
|
בא לי ילד
או ילדה
או שניהם.
|
יום יום, אני קמה לידך משפשפת את עיניי.
זה אמיתי?
מתחת לפוך, נעים לנו ביחד.
אתה מחמם אותי, קימורי גופך סוככים עליי.
אתה לא מבין כמה זה חשוב.
|
לא, אני לא רוצה.
לא, תעזוב אותי.
חבל שהמילים האלו לא יוצאות החוצה, ואם הן יוצאות
הכל כל כך חלש. והם... כאילו לא מקשיבים.
הם יודעים הכל.
|
חיים. מה חיים.
חיים. טוב, אז תחיו.
חיים. תיהנו.
שיהיו חיים טובים.
|
|
|
ואז באים לי
ילדים ומחלקים
לי ציונים...
לאן הגענו? אני,
שהמצאתי את
הקמפיינים הכי
גדולים בתבל:
התנ"ך, מעמד
הר-סיני, הנצרות
ובודהה. באים
אלי ילדים
ואומרים לי שאני
בסדר.
איפה המיליון
דולר שהבטיחו
לי? איפה
הקוסיות
הבלונדיניות עם
החזה הגדול?
הקופירייטר של
אלוהים ממורמר
(ומיכלי לא
בלונדינית, אז
זה לא נחשב) |
|
