|
ידיה עדינות הן ודקות, עיניה מוסתרות. חיוכה הרם כובש, לאט מעט
ללב חודרת. איזה דבר בה אך מוכר, כעץ נשגב היא מתנהלת.
|
למות בשבילך, אני אתן את הכל, להרוג בשבילך אין ערך הכל
אדום לבן או סגול...
|
ופתאום היא קפצה עליו ונתלתה כאילו הגיעה משום מקום והם המשיכו
ללכת. הכל שרף. האור הכתום נזרק עלי באכזריותו הצהבהבה. רציתי
לראות אותה אבל היא לא הסתובבה. רק הוא הסתובב. ראה אותי
מסתכלת והאור הכתום צחק עלי ואני צחקתי איתו על עצמי ובכיתי
גם. ורציתי למות.
|
גע בי בין דמדומי ימיך
נגן בי ועורך... גווע,
בלעדי.
|
|
|
לא רק שאת
מכוערת, את גם
חסרת אישיות!
פרובוקטור. |
|
