|
שוב נפלה ביניהם שתיקה, אבל היא הייתה קצת שונה הפעם. היום החל
לעלות. הרחובות החלו להתמלא בשאון העיר, והשתיקה שלהם נעשתה
פחות אינטימית. הם הרגישו עירומים, חשופים לעיני כול, אך
הוסיפו להביט זה בעיני זה, לא רוצים להודות בכך שהלילה שלהם
תם. עוד לא.
|
זה די מנחם לדעת שלשנינו יש את אותם שמיים.
נראה כאילו אנחנו רחוקים שנות אור, אתה ואני. לעולם איננו
רואים את הדברים באותו אופן. לעולם איננו מפרשים את הצלילים
באותה צורה. לעולם מחשבותינו אינן חופפות.
|
הלוואי והיית מביט איתי בשמיים.
הרגע הזה כל כך קסום, כל כך מרגש, כמעט עד לכדי דמעות, אבל אין
לי עם מי לחלוק אותו.
|
פרחים מפלסטיק ואישה מבוגרת.
|
|
|
לאחרונה כל מיני
כותבים התחילו
לחתום פה בשם
צוות הכותבים של
האנציקלופדיה
בליטניקה. אז מה
אם אנחנו
במנוחה, או
שותים קפה כבר
חודשיים, זאת
סיבה להחליף
אותנו? תנו
סיבה! תנו סיבה!
אה, נתנו
בעצמנו, נו
שוין, אנחנו
מבקשים שתפסיקו
לכתוב בשמנו,
אתם מקלקלים לנו
את השם הרע
שעשינו לעצמנו.
האנציקלופדיה
בליטניקה,
מהדורת הפסח
2001. |
|
