|
שוב נפלה ביניהם שתיקה, אבל היא הייתה קצת שונה הפעם. היום החל
לעלות. הרחובות החלו להתמלא בשאון העיר, והשתיקה שלהם נעשתה
פחות אינטימית. הם הרגישו עירומים, חשופים לעיני כול, אך
הוסיפו להביט זה בעיני זה, לא רוצים להודות בכך שהלילה שלהם
תם. עוד לא.
|
זה די מנחם לדעת שלשנינו יש את אותם שמיים.
נראה כאילו אנחנו רחוקים שנות אור, אתה ואני. לעולם איננו
רואים את הדברים באותו אופן. לעולם איננו מפרשים את הצלילים
באותה צורה. לעולם מחשבותינו אינן חופפות.
|
הלוואי והיית מביט איתי בשמיים.
הרגע הזה כל כך קסום, כל כך מרגש, כמעט עד לכדי דמעות, אבל אין
לי עם מי לחלוק אותו.
|
פרחים מפלסטיק ואישה מבוגרת.
|
|
|
בן נאוות
המרדות!
פרובוקטור. |
|
