|
אני חושב שזה קורה לי כל פעם, כשאני הולך לבית הקברות ללוויה
או אזכרה לאדם שנפטר. אני תוהה אם אותה המחשבה צצה גם אצל
האנשים האחרים שמגיעים לבית הקברות. אני עומד בשקט בין
האנשים, אבל לא רוב מדי לקבר. ישנה תחושה שהטקס מיטשטש והופך
לחלק מהרקע והרגשה של נית
|
אוחז, נעזר בצינור המעקה ונזכר איך אחזנו אז ידיים באוטובוס.
אוהבים בלי מילים אחד את השנייה ברגשות עצורים. מתחילים ראש על
כתפך ואחר כך לידיים, נשארים בידיים. מלטפת-מלטף, שווים אחד
לשניה, אחת לשני, משתוקקים ושותקים.
|
כשפגשתי אותו בראשונה
אוטו חברה
חברה לי לא הייתה
|
וגם אני חושב על אותם המישורים
ועל אותו סדין כחול ונעליים ומדים
|
מפגש בבר עם אדם לא מוכר
גורם לפעמים לשינוי די מוזר
|
כרטיס ביקור
על אספלט מתהפך
רותח ברגליים יחפות
|
פעם תיבלת לחיים?
כן, האלה שמתחת לעיניים
|
בתוך יער של בדידות ישנה
את קוטפת העצים
|
קפה שחור טעים מחמם את חלל הפה במרקם אבקתי דק, מתכנס לגרון
ומוסיף הרבה מתחושת הנוסטלגיה שמחממת את האוויר הקר. הבל פה
עם ניחוח פולי ערביקה וקצת רובוסטה מחזקת, אגרסיבית, מהביל
מבין השפתיים לתוך הלילה. הגזייה מאירה את החלל בכחול בהיר
ונעים, היוצר צללים רכים
|
פעם הסתכלתם על האחורה של הכרטיסיה
|
יקיצה מאהבה פשוטה
תריס מרים, אור חודר
כפות רגליים על רצפה קרה
דיוקן עצמי שמתעורר
|
|
|
אומרים לי שאני
מאכזב!, אני
מאכזב? אני???
הבעיה היא בכם
ובציפיות שאתם
מגדלים!
יוסי עמוס חזה. |
|
