|
שני עולמות שונים סגורים בגוף אחד...
הילדה הקטנה שלא רוצה להתבגר והבנאדם הבוגר שמנסה
לשכוח כבר את ילדותו...
מחברת היצירות הלא-גמורות קראו לה.
יצירות מדהימות ללא סוף הן היו רובן, יצירות קצרות בעלות תוכן
ופוטנציאל של רומנים עבי כרס.
הוא לא אהב לסיים יצירות.
|
זה היה סתיו, היא שנאה את העונה הזו.
העלים ברחוב,הרוח החודרת לשד עצמותיה.
היא פשוט שנאה את העונה הזו.
|
היא שמה את כף ידה בכף ידי.
אולי סרטי קיטש כן קיימים במציאות.
איזו שטות.
|
השמש ממהרת לדמם על הים. מה כבר ביקשתי? שהיום הזה לא יגמר?
הוא נגמר.
השמש שקעה, ואני שוב שקוע ומתאבק בין דפי הספרים הרבים שקברתי
את עצמי בהם.
ביקשתי רק שכל זה לא יגמר.
תשארי כאן עוד דקה אחת ואולי אני אאגור מספיק אומץ לומר לך...
|
השמש נעלמה שוב מבין ההרים,
הכביש ופיתוליו אותי מסחררים,
האורות המהבהבים הרבים נעלמים, נבלעים.
הלילה הקודם עוד חקוק בזיכרוני, עיר מדבר שוקקת חיים.
|
הוא אוחז בשתי ידיה היא כבר פונה לדרכה.
לא, הוא אומר בלחישה, לא.
|
מלאך שחור
צבוע באיפור כהה
כדי שלא יראו
שהוא רק לבן דוהה.
|
כואב לו כל כך היא מחייכת בגללו.
הוא שונא אותה על זה.
|
הרגש הנסתר, האהבה החבויה, השקט הממרמר.
הכל בגלל שאתה בלתי נראה.
הבכי בלילות השקטים והכתיבה על הכאב.
הכל בגלל שאתה בלתי נראה.
השנאה העצמית והתשוקה להתעוררות.
הכל בגלל שאתה בלתי נראה.
|
נשק לי. הישבע שתאהב.
השקט שאחרי הסערה המסעירה, אחרי המוות והאובדן.
לא רק פגעת כי אם גם פצעת. לא די שהוצאת את ליבי כי אם גם
שרפת.
נשבעת, הבטחת לאהוב, אך כמובן היית צריך גם לבגוד.
|
לכתוב עליך מספר מילים, לומר לאנשים איך הכרתי אותך, איזה אדם
מקסים.
|
חמש שנים חלפו עברו מאז ועדין נותרה השאלה, היכן אתה?
|
הרגע שבו אתה בטוח שיש לך זהות - כל זה אשליה.
מחשבות מרחפות בריק.
חבר ישן חוזר ומטיף.
הזהות הגנובה, תהליך ההשלמה עם עצמך.
ההבנה שהכל זיוף אחד גדול, שאתה בעצם כלום.
|
מוצאת את עצמי שוב בוהה בדף, עוברת על המילים העדינות בחיפזון,
מנסה לשבור אותן במבטיי המאיימים.חושבת על העט שחרט אותן על
הדף.
חושבת על מה שכתבתי באותו סיפור לא מובן.
|
אני צריכה להוציא אותך ממוחי. לא יהיה לי פשוט. אוהב אותך
לנצח, נער המילים.
|
דף 22, הצג הראה את המספר בצד שמאל של המסך.
המשכתי לבהות בו לזמן מה, תההיתי מה היא המטרה.
דף 22, הצג עוד הראה, האם צריכה אני לראות בזה מן אזהרה?
|
חשופה, בלי מגננות, בלי חומות. מרגישה שהוא מכיר אותה באמת,
כמו שהיא.
|
הנה גופתך נכנסת לתוך הבור, לפני שבוע בערך אמרת שההספד הוא
שלי.
|
|
|
הלו, מוכר
הנשמה?
השטן לאפרוח
ורוד, אח של
בלונדה בהלם. |
|
