|
אגלי אובדן עיצות ניגרים ממצחה של עצבותי, שוב אין בידה עצב
עצמה.
ידיעתה אותה לא מספקת, אין משען צידוק לריחוק החיצוני, ולאחר
נדנוד קצר,
הוא נופל הרחק יותר, על בהונה של אי נוחות, שמתעוררת מזומנה,
שכן, מתוקף היותה היא, אין חשש מהתקלות בשכמותה.
|
אשרי האיש אשר יש לו אמצע. כולנו התברכנו בסוף, ללא יוצאים מן
הכלל בעניין, והתחלה, נו, כל אידיוט פותח את הפה. אמצע לתבל בו
את המצע המתמשך והתפל הזה, אשר מחבר התחלה לסוף בלי תוכן של
ממש, רק כי חייב להיות משהו ביניהם, כדי להצדיק הגדרתם.
אשרי האיש אשר עצוב לו
|
|
|
היום, כשעמדתי
לצאת, החתול שלי
הסתכל עליי
ונבח. "חתולים
לא נובחים,
טפשון", אמרתי
לו. "בטח שכן",
הוא ענה. |
|
