|
לאחרונה אני לא יודע מה ניסגר איתי.
הרבה דברים קורים לי בחיים, ואני לא בטוח
איך ה"במה" משתלבת בהם.
עד שהיצירות החדשות שלי יאשרו, אני מקווה
שתמצאו את ההנאה גם בקודמות.
מעכשיו עד אז, כנראה שלא תשמעו ממני...
אנוכי מצטרף לשורות צה"ל בחודש הקרוב.
(אז אם אני לא עונה לכם, לתגובות, אל תעלבו)
==============================
בברכת הבית:
יום טוב שיהיה לך!
אבן של טירוף מכבידה על לבי
כאותן שעות מצוקה,
כאותם ימים קשים.
משקה המטביע את יגונו - מדמם
כאותן דקות התקווה,
כאותם ימי אהבה.
|
מי אומר מתי, מי יודע לאן.
מה ניתן לומר כל עוד אנחנו כאן...
|
אל תוך לבי נשפך הטירוף
כשובל זהב את נבנת בי
אל תוך רגשותיינו אנו טובעים
כיער עטוף תשוקה - אנחנו.
|
אם הקירות יכלו לדבר
הם לא היו מדברים, הם היו שותקים
כי הם כואבים...
כמוני וכמו כול המלאכים.
|
דם נובע מתוך קסת אהבה.
נפשי, קטופה - מלוחה בתכריכים שחורים
טובע לטירוף מוצק, לארון החטאים.
|
בים של חברים, היכן אני נמצא?
מחפש אוויר לנשימה כסופה הנושבת
טיפות גשם מתופפות על המים
מעולם לא נגעה בי כנף אוהבת.
|
בכלוב מזכוכית אני מכור
זורם איתך. - מתמוטטים לחלום
ליבך פורח שוב כחיוך צורם...
|
ואפשר לומר הרבה דברים שישנו את הכאב
אבל קשה לתקן לב שבור
לאט, לאט את האהבה הוא שואב
ומה שנותר זה מקרה אבוד.
אתה יכול להביט למראה לומר
לעצמך שקרים יפים
אתה יכול להתחיל שוב את המסע
להמשיך לחיות את החיים.
|
וחלומות העפר שנשמרו בדרך
לא יכולים אותה להחזיר
בין כאב לדמעה, בין סבל לערך
מה עושים אם הטירוף?
מה עושים?...
|
דמעות זרועות חול - מלחשות בי
נשימות כבדות מעגל זהב, מחלחלות כדם
נגיעה של טירוף מורגשת בקרבי
מתיקות של כאב צורם, עטופה בסימן שאלה???.
|
האיש הזר - לבוש שחורים
נוגע בי.
מסתכל בנבזות...
האיש הזר - הוא אני, מחייך
בלי מצפון.
ללא חרטה...
|
התקפה על עירק באה בחשבון
רגע, מישהו 'רענן', מסכה עד היום?
ימים טובים הם כמו חץ באפלה
לא רואים, לא שומעים, עד שתגיע מלחמה.
|
השניות עוברות כדקות לחות על הקיר
ללא גבול, ללא מטרה,
ללא משמעות נסתרת...
|
מים מתוקים חודרים עמוק
לעבר הארגמן שמצוי בפרחים
זורמים לעיתם כרוח מלווה מנגינה
עלי שלכת נושרים, מבעד לאנשים.
|
משתגע סביב הזמן
נבלע לחטאי השליטה
לא יותר עבד למסגרת
חופשי... רואה בפעם הראשונה.
|
מה ההבדל?, אני שואל את עצמי...
לפעמים.
אני עדייין כבול לכאב נפשי.
|
עבר חוזר לרדוף, בדלת - הוא עומד
שורף פצעים ישנים,
זכרונות אבודים. צלקות.
משאיר רק נחמה אחת,
מותיר רק סכין קפואה.
|
עיניים קפואות בדמדומים,
לילה אפור על חלוני
ריק אבק - מגושם, חולה
שקט עלוב זורם.
|
בגדים על הרצפה
הטירוף נשאר גם הוא
מתיקות של אהבה?
וקיץ מלא, שגוי.
|
רגע קסום
נזרק בתוכי...
"ויאמר אלוהים נעשה אדם כצלמנו כדמותנו".
נשימה אחרונה
נשאבת כמים זורמים...
"וקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו".
|
אל תוך לבי את זרמת באותו ליל חטאים אסור. בבוקר, בבית הספר -
הסתכלת עלי בשתי עינייך העצובות וחייכת. לא חיוך שבדרך כלל
אהבתי לקבל ממך, חיוך צורם.
|
הידעת...
אתה לא יכול ללקק את המרפק שלך.
הלב של השרימפס נמצא בראשו.
|
|
|
אתה עושה כזה
בלאגן בתוכי
אבל אף פעם לא
מחזיר למקום
|
|
