|
יליד אוגוסט 79
סטודנט בימים שטופי שמש גשם אלה
גדי (מי!?) בסוף כל יום שכזה
אדם רעב לכל הדעות
וכל מילה נוספת מיותרת
..... "ג'ימס, המשימה שלך להפעם היא לחסל את מר וויליאם
ברנר..."
|
מורמנוס החל במתקפה שלו.
"תוסיף לי הנחה לתושב מבוגר, תושב ותיק, בעל 2 ילדים, הנחת
שומר, הנחת צמא, הנחת רעב, והנחת איש בעל הנחות", אמר ללא
הפסקה בדבריו.
המוכר פרץ בבכי.
"אה... אדוני... זה יעלה לך 10 מטבעות", אמר בעצב אדיר.
מורמנוס עדיין לא סיים.
|
באחד מאותם צעדי ריקוד הזויים נכנס בי שיכור הזוי, אשר רקד
בלהט אירוטי עם חברתו המיוזעת; כלומר, אירוטי אם הפנטזיה
המינית שלך היא לשכב עם מדוזה.
הקיצר, התנגש הלזה בידי, והחליט שהדבר מסמל דבר אחד בלבד: הרי
ברור שאני מעוניין בחברתו.
|
בינתיים, המוזיקה השקטה והנעימה ממשיכה, והוא בשלו, ממשיך
ומעצבן.
"בזזזזז" .... "בזזזז"....
כל רעיון הרביצה החל להתפוגג לו.
האינסטנקטים שלי פעלו במהירות.
נעל ספורט מוכנה להפעלה הייתה מונחת מתחת למיטתי.
|
אחרי סקס מטורף שכזה, איך לא אשן?
ליתר דיוק, 20 שניות מייד לאחר מכן כבר ישנתי לי כאילו אין
מחר...
כעת הבוקר הגיע, הגיע הזמן לשוחח.
"תקשיבי", אמרתי לה שוב.
|
ובכן, באותו בוקר שמשי למדי, נכנסתי אל אתר האינטרנט על מנת
לדרג באופן חגיגי את הקורסים האהובים עליי, ועליי בלבד, שכן
בידיעון האוניברסיטה בלטה לנגד עיניי כי הסטודנט יוכל ללכת אחר
נטיות ליבו.
החלטתי לנטות אחר ליבי.
זה הוא שלא נטה אחריי במיוחד.
|
כאן כבר נשברתי.
תסלחו לי בבקשה.
כמובן שעניתי:
"בטח שעשיתי מה אתה דפוק אתה אחי?"
הוא נעצר במקומו.
"ומה איתך, אתה עשית את מסלול טרוקלולו וכמוטרה?" שאלתי אותו
בשצף קצף.
נדמה לי שהוא התחיל לרעוד.
"אה... לא", גמגם.
צחקתי בקול גדול.
|
משום מה היו שם גם עצים, נהרות, נחלים וציפורים מצייצות.
וגם הרובוטריקים היו שם כמובן.
והנה אייזיק ניוטון הגמלוני מגיע ומתחיל לגנוב את כל התפוחים
אשר על העץ.
|
בזמן קריאת שורות אלה, אני מתכנס בתוך עצמי
מחבק את עצמי, שיהיה לי פחות קר, יותר חם
מתחיל להרהר ולערער, מבין אט אט
ושוב הכל חוזר
|
איך שיר נולד, עוד מעט מתפרסם
עוד שורה מסחרית, אחר כך מוכרים קסטות,
וכולם מכירים ופתאום,
|
זמן רב עבר, מאז תחושת הבדידות
בדידות, זה זמן רב עבר.
מזמן לא נפגשנו,
מילה לא החלפנו,
הרבה זמן עבר, בדידות,
עבר לו זמן.
|
אחר כך, לקום להתבונן, להסתכל
ורשמתי להתבונן רק בשביל היופי,
אם אתה שואל
|
אולי הייתי מקשיב לכמה שירי מזרחית עכשויים
לומד ומשנן טקטיקות מסובכות, מובנות רק ע"י גברים.
אז הייתי קורא לך לצאת אל החלון
קורא לך כפרה, נשמה, הסיטי את הוילון
אומר לך שבלעדייך אני חצי גם רבע
וכמובן קורא לך ילדה - כדרך הטבע.
|
אינני מומחה גדול לכיוונים.
גם אם תשאירו לי מפה, בלונדינית שופעת שתכוון אותי, כיווני
דרך, שלטים ועוד, אני עדיין אאבד את הדרך.
למה? כנראה שהכל התחיל בטראומת ילדות ישנה...
|
אני חושב שאולי אם הייתי ממש מתאמץ , הייתי מצליח לכתוב ככה.
מה זאת אומרת ככה?
עצוב.
לכתוב משהו עצוב. מריר כזה.
הבעיה שמאוד קשה לי, אתה מבין?
אני ציני, וככזה , גם כשבאמת זולגות לי דמעות, אז הן מביטות בי
בחיוך וצוחקות עליי.
וזה לא שאני לא משתדל:
|
מתחיל לטפטף מילים.
משהו עצוב, מלנכולי, שירעיד אולי את הלב מעט.
|
טוב, הגיע הזמן, היום הקדוש כבר כאן.
ובכן, מצהיר אני בזאת, גדי מי (?!), קבל עם ועדה ובפני כולם,
שהנה, הגיע גם תורי לכתוב על עצמי בשלל מילים מורכבות,
וברוכות בתיאור פסיכולוגי מוגזם.
קשקוש, פטפוט, שמיטפוט.
וכל מילה מיותרת.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
יש יצירות שמוטב
היה אם היו
נכתבות כסלוגן,
יש סלוגנים
שמוטב ולא היו
נכתבים מעולם.
ק. מרכוס נאה
דורש אבל לא
מקיים. |
|
