|
גברי אל
יושב וכותב על המקלדת המרעישה... גודש בכל הצנרת ואתה מרגיש
כאילו אתה מנסה לנשום שטיח. לא כיף.
למה אתה כותב? לא ברור, איכשהו זה נראה לך הדבר הנכון לעשות.
יש לך איזו קהות במוח או איזושהי כבדות, כאילו יש לך גבס בתוך
הגולגולת ואתה מנסה לפלס את דרכך במחשבות..
|
מדווש באופניי ברחבי העיר
בכל בית קפה מציץ
מחפש את פרצופך ומוכן
ברגע שאזהה אותך
|
במדבר,
כל אדם הוא לעצמו
תחיה או תמות,
זה בידיך.
|
פעם היית מלאך
עכשיו את שטן,
איבדת את כנפיך
עקב ארוע לא מהוגן.
|
במקום בו אני נגמר
מתחילה היא.
|
ורצית לכתוב על כאב שפגע
ובמקום מוצא את עצמך
מלהג על החורף והקור ועל מה נשתנה
לא חבל על כל אות ועל עוד הברה
|
שהיא חייכה,
החיוך שלה האיר לי את החדר,
לא רק לי, לכל מי שהיה שם
|
אני
מזיע אותך,
במהלך היום.
הקיץ החם
רק גורם לך להבליח,
יותר ויותר
בשמי הקיץ הכחולים שלי
|
הזריחה,
העולה על בוקרו של היום הראשון בשנה החדשה
מטביעה באודם צבעיה
|
חותר בודד במעלה הנהר
מנסה להגיע למבוע ליבך
לא לכובשו אני מבקש, רק
להבין מה הופך אותך, עדין נפש, לתוקף.
|
שהיא חייכה,
היא האירה את החדר,
בחיוכה.
|
מזכירה לי את אימי
אשר נותנת מחמאות, רק די איטי
את המחמאה היא מטגנת
אחרי מחשבה טובה ומהוגנת
|
כשחשבתי עליה,
עבר בי רטט.
אה לא...
קיבלתי הודעה בנייד.
|
עת אפשוט את כסותי יתעטף גופי בקור
|
כשאמות,
אל תאמרו משפטים
סתמיים,
סיים שנה שלישית באוניברסיטה,
אהוב על חבריו,
התמיד בצופים.
|
אלפי מילים של געגועים
ומאות מחשבות ועשרות לילות
בשביל מישהי שאיננה עוד.
|
אנחנו אנשים
של קורות חיים יפים
וחיים, קצת פחות יפים,
אמרתי לה לא פעם.
|
כמו גלים אצלך התחושה,
מכיר את זה,
הייתי פעם מציל בכזה ים.
פנתיאון מחורבן, בסוף נשארים לבד. פנתיאון מחורבן, הרמון של אף
אחד.
|
התשובה שעלתה בי
הכתה בי בבהירותה.
|
הלכת מפה בלי תשובה,
קצת מבולבלת.
ונראה לי שהייתי לא הוגן כלפייך
אולי גם לא הוגן כלפי עצמי, אבל על זה נותר לי רק לכעוס כלפי
פנים.
|
|
|
מה זאת אומרת,
הבן שלי אלים?
הילד שלי הוא
שקט ומופנם והוא
אף פעם לא נגע
באף אחד!
אמא של רמבו 2
מתלוננת |
|
