|
כותב מאז שלמדתי לכתוב
במידה ותראו אדם, נשען על עמוד ויתכן שמדבר לעצמו, תדעו שמה
שעובר עליו עכשיו כלל וכלל לא נעים
|
ואני כאחד שעומד מהצד אומר "וואלה?!" כי לפעמים זה כל מה שנשאר
לומר.
|
"סוד הקסם בלהכין טחינה", התחיל להסביר תוך כדי שנעמד מול
שולחן הנירוסטה הקר, המצרכים על השולחן בתפזורת. "הוא שתמיד
אפשר להוסיף משהו בדרך. במידה וסמיך, אפשר להוסיף עוד מים,
במידה ודליל, עוד טחינה...". התחלתי מתקרבת, הנחתי ידיים על
שולחן הנירוסטה הקר. עם כמה
|
גשם אילץ אותי לעצור. תחנת אוטובוס שאחד מחלונותיה שבורים.
מחווה אנרכיסטית כנראה ולי אין ברירה, לעצור. כבר שמעתי זר
אומר: "זה אחד הימים הקשים של החורף השנה". חוץ מזה, יודע!,
אני בדיוק מאותם האנשים הנמצאים בחוץ, תמיד מחוץ לבית. שומע
פתאום את קולה של אימי בתו
|
סתם
זיכרון.
ממש כמו עצם בגרון.
זה תקוע וחוזר על עצמו
|
ואחרי הסלקציה. מבטיח!
נרקוד עד אור בוקר,
נרעיד את מועדון השלווה.
|
באנגלית זה נשמע אחרת, רומנטי יותר :
"there's always a moment that last forever"
(תמיד יש רגע שנשאר לנצח)
|
כשלא מוצאים את הגורל, הוא יבוא לחפש אותך.
|
המקום הנכון להיות בו הוא
המקום בו אני רוצה להיות.
|
|
|
דמיונו של בוש
לקוף מפליא אותי
יותר מחרמנותו
של ביל
למוניקה...
אני, בשיחה עם
חבר בטלפון |
|
