[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 freeman

אל היצירות בבמה האהובות על גבריאל פרידוםאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי גבריאל פרידוםאל היוצרים המעריכים את גבריאל פרידום
אני גבריאל, רק בשירי אני מצליח להביע את רגשותי,
מחשבותי ועולמי. מקווה שכל מי שקורא יבין ו"יהנה" עד
כמה שאפשר

אני רואה את עצמי בזרם פילוסופי המכחיש שלאדם מהות
מיוחדת משלו, ומדגיש את עובדת קיומו בעולם ואת
מודעותו לעובדה זו כסימני ההיכר שלו.
האדם נולד אל תוך מצב נתון וכפוי עליו, מושלך לתוך
עולם חסר משמעות ואבסורדי. לפיכך, קיומו בעולם זה
הוא שברירי וחסר-ישע (יספרס), עמלו הוא עמל-שווא
סיזיפי (קמי), והוא מודע לסופיותו ולמותו הבלתי-נמנע
(היידגר). בקיום זה יש חריפות מיוחדת ומשקל מיוחד
לתחושות של בחילה (סרטר), חרדה (היידגר) וכישלון
(יספרס). אני מדגיש  חירותו של האדם, אף במצב זה,
ליטול על עצמו את האחריות לגורלו. נבחין בין קיום
אותנטי לקיום לא-אותנטי של האדם, הנבדלים במאמץ
שעושה הפרט להשתחרר מן הנסיבות הכפויות עליו ולממש
את חירותו, כתחליף להיטמעות באנונימיות של ההמון
ולדשדוש בחיי היומיום.

"עולם שאפשר להסבירו אפילו בנימוקים גרועים, עדיין
הוא עולם מוכר. לעומת זאת, בעולם שניטלו ממנו פתאום
האשליות והמאורות, אדם מרגיש עצמו זר. גלות זו אין
לה תקנה, מפני שהיא חסרה את זכרונות המולדת האבודה,
או את תקוות הארץ המובטחת. פירוד זה בין האדם לבין
חייו, בין השחקן לבין התפאורה שלו, הוא הוא תחושת
האבסורד" ("המיתוס של סיזיפוס" - אלבר קמי)




לרשימת יצירות השירה החדשות
עצב
There is no end in the collapsing ground
Zero ground is the way of stone
Every little thing in the bone
Looking around, the tree has grown
No logic, only me, imagination and the bond

ייסורים
Waiting for my joy
So fragile, easy to destroy
"Trust no one..." echoes as a bell
I guess this are the fillings in hell

הרהור
איש הזהב עולה ויורד
אולם איש הזהב לא מפחד
איש הזהב חזק כמו שור
מכניס אור למרות שאוקטובר אפור

ביקורת
דמיון נותן חיוך אבל
יוצר בילבול והפרדה בין צבעים

עצב
החורים הגעגועים והזכרונות
מלווים אותי בכל אחת מההקפות

בדידות
אני זוכר, אתם לא
אני נותן, אתם לא
אני בא, אתם הולכים
אני אמיתי, אתם מזויפים

אהבה
יופי מהלך ולא נותן לי להיכנס
לעולמו האמיתי והלא מושלם
היופי לא רוצה להיות איתי
בדרך האדומה, ולשבת באגם

חלום
רוכב מבולבל, עיני מסתחררות, נופל וקם מהבורות
אין אני יכול להמשיך את המקום, אם כל מה שחשוב להם זה שיהיה
המון
סחור סחור, שיגרה מוחצת, לא נותנת לי לרדת
מתי זה נגמר? עוד לא מאוחר?
או שכבר עבר?

כמיהה
אפוקליפס עכשיו

סוף היא המילה הכי מתאימה, אפס
היא מילה שבשבילי היא התחלה חדשה

בדידות
הצדק אותי מסנוור
ואני לאה ושפוף
מחכה להזדמנות
לבד לעוף

מצב
מרגיש לבד והגרון כואב
מופע החיים, בתיאטרון עורב
ששעריו עליו נסגרו
וצופיו כלפי לבו התעוורו

בדידות
צד ימינו של הורוד מרגיע ותומך
השמאלי מראה שריטה והופך,
הופך לעצוב, קטן ורקוב
המלאך הזה לעולם לא הרגיש אהוב

מצב
מאין שגרה עוקצנית וכואבת
הולכת וגוברת, ללא נטיב בריחה
מקווים שזעקת ה"מדוע?!"
תהפוך ללחישה

בדידות
נגמר הדיו כי אין משמעות
נמאס לי לשמוע ולהרגיש בורות
אתגלגל אל הים, אשוט בעולם
אחפש תאומה, וביחד שנינו נקפא

מצב

הרהור
פרח זעיר שאין לו מחיר
בתוך גלקסיה של עצמים קבועים
מנסה לגעת בעזרת פריחה בקצב אדיר
בהירות קבועה יש לכוכבים

כעס
צועד בעננים והראש בכוכבים
משתמש בכל אבל לא מחובר
מסכי הגשם מדלגים על הבועה
מביט בצבעים ומאבד תחושת אחיזה
כולם זה אני ואני זה כולם
הכדור נעלם

סמים
ההד שלי הוא אני, והוא רואה את עצמי
נתלה באילנות גבוהים, לא בסמרטוטים
רק אני חיי, השאר מתים


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הרהור
אין חיים, אין אהבה, מלא בהרגשת אכזבה
אני לא מבין מאיפה השנאה, כולם פה אדומים ולא מבושה

הרהור
ומה היה קורה אם לא היה הכלום של כולנו?, כלום




סלוגן בדלתיים
סגורות

עמכם הסליחה






עו"ד שמעון
מזרחי, מרכל
(ככל הנראה)


תרומה לבמה





יוצר מס' 41008. בבמה מאז 10/2/05 22:39

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לגבריאל פרידום
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה