אני גבריאל, רק בשירי אני מצליח להביע את רגשותי,
מחשבותי ועולמי. מקווה שכל מי שקורא יבין ו"יהנה" עד
כמה שאפשר

אני רואה את עצמי בזרם פילוסופי המכחיש שלאדם מהות
מיוחדת משלו, ומדגיש את עובדת קיומו בעולם ואת
מודעותו לעובדה זו כסימני ההיכר שלו.
האדם נולד אל תוך מצב נתון וכפוי עליו, מושלך לתוך
עולם חסר משמעות ואבסורדי. לפיכך, קיומו בעולם זה
הוא שברירי וחסר-ישע (יספרס), עמלו הוא עמל-שווא
סיזיפי (קמי), והוא מודע לסופיותו ולמותו הבלתי-נמנע
(היידגר). בקיום זה יש חריפות מיוחדת ומשקל מיוחד
לתחושות של בחילה (סרטר), חרדה (היידגר) וכישלון
(יספרס). אני מדגיש  חירותו של האדם, אף במצב זה,
ליטול על עצמו את האחריות לגורלו. נבחין בין קיום
אותנטי לקיום לא-אותנטי של האדם, הנבדלים במאמץ
שעושה הפרט להשתחרר מן הנסיבות הכפויות עליו ולממש
את חירותו, כתחליף להיטמעות באנונימיות של ההמון
ולדשדוש בחיי היומיום.

"עולם שאפשר להסבירו אפילו בנימוקים גרועים, עדיין
הוא עולם מוכר. לעומת זאת, בעולם שניטלו ממנו פתאום
האשליות והמאורות, אדם מרגיש עצמו זר. גלות זו אין
לה תקנה, מפני שהיא חסרה את זכרונות המולדת האבודה,
או את תקוות הארץ המובטחת. פירוד זה בין האדם לבין
חייו, בין השחקן לבין התפאורה שלו, הוא הוא תחושת
האבסורד" ("המיתוס של סיזיפוס" - אלבר קמי)

From the first ascend of dawn עצב There is no end in the collapsing ground Zero ground is the way of stone Every little thing in the bone Looking around, the tree has grown No logic, only me, imagination and the bond

אני יותר לא אפול הרהור אין חיים, אין אהבה, מלא בהרגשת אכזבה אני לא מבין מאיפה השנאה, כולם פה אדומים ולא מבושה