|
"גבי רווח" (השם האמיתי שמור, כמובן, במבוכי המערכת
החשוכים, במרתף עינויים מספר 666, ממש מהצד השני של
הקיר, עם אותו כתם, שפשוט לא יורד ממנו) הוא בחור
מבציר טוב, יליד רעננה, שהתלהב פעם מהאתר אולי קצת
יותר, ממש כמו הילד הזה, שבתוכו, שבועט כל הזמן,
ורוצה להכנס בחזרה, אבל אני לא נותן לו...
וגבי רווח גם גורס, שהדרך לאלוהים, עוברת דרך אבק
הארץ.
דמויות מוערכות: בודהא - סמל להארה מושלמת, חכמה
ויכולת להעביר את המסרים הגבוהים ביותר ביקום במילים
מובנות, המלך אשוקה, שהראה שאדם, גם בעל כח רב, ומזג
אלים ותוקפני, יכול להפוך להומאני ולא לאבד מכוחו,
איינשטיין - שילוב של תבונה אנליטית והומאנית עם
צניעות ואהבת-אדם, ועוד רבים וטובים, למרות שלעולם
לא באותה מידה של הראשון...
ממליץ בחום גם על הדף של מיכל קירלי - אחד מהפנינים
הכה נדירות בים הזה - מישהי שמבינה את הקסם...
בדף הזה, תמצאו רק מעט ציניות, ועוד פחות מזה אופל.
על הצד האפל של הנפש, כותבים כאן כבר מספיק. גם
סכרין לא תמצאו פה, או אספרטים. לא אכזבה, דכאון או
שנאה גרים פה. תמצאו פה בעיקר דלתות, חלונות, הבזקים
מסנוורים, מחילות המובילות לגנים נסתרים שבלב העולם,
ושבילים המוליכים ממערות חשוכות אל אחו ירוק ושטוף
שמש...
בואו, בואו נטייל קצת במשעולי הדהרמה...
סטיבן אישי,
מלנכוליה רבה נשתזרה לך במכתבך האחרון. אני יותר ממבין מה
יכולה המחשבה על מוות לגרום, בין אם זה מוות של חבר או מותו
המקרב של האדם עצמו. אך אל נא תעצב ידידי...
|
חיות רבות היו פוקדות את המקום, ומשאירות בו את רישומיהן
הטבעיים - קווצות פרווה, שרידי טרף, הפרשות ומיני דברים כגון
אלה. הפעם באה למקום חיה מסוג שונה לחלוטין. חיה שמעולם לא
נראתה כמותה ביער. חיה שמעולם נראתה כמותה על פני האדמה הזאת.
היתה זו חיה הולכת על שתי
|
שקט.
כולם השתתקו לגמרי וכנראה שסגרו את המוסיקה. מעניין למה. האם
זו איזו מתיחה? איזו שלווה פתאום.
נראה שאני יכול להמשיך לעצום את העיניים עוד שעה באופן הזה.
שקט.
|
"שמור על החתול שלנו, כשלא אהיה פה יותר", שמעתי אותו אומר
והרמתי את עיניי רק כדי לראות ברדלס מתחכך בו בחיבה. "רק אל
תדאג, טוב?"
"טוב," עניתי, לא מבין.
הבוקר החל להפציע.
|
ישנם זכרונות ילדות, שהם כה מטושטשים, עד כי הם מתערבבים
בחלום, כך, שהשאלה היה-או-לא-היה תמיד צמודה אליהם, כסייג של
אמינות, שאפילו עדות של תמונה לא תנער לחלוטין.
|
היו ימים, שבהם רגלי ילדים ונערים צעירים שעטו בינות לעצים
הללו, במלחמות תפוזים ידידותיות, בסתם טיולים של יום חופש
קייצי, בביזת פירות ילדותית או במסעות הרפתקאות בהם תהינו על
קנקנם של הבתים הנטושים והמערה.
|
כארבע שעות הליכה הביאו אותה לאמצע הבוקר, ועוד שעתיים לצהרי
היום כארבע שעות הליכה הביאו אותה לאמצע הבוקר, ועוד שעתיים
לצהרי היום ולקרבת הנהר, הלא הוא הימונה, הנהר המקודש להינדים.
שם התמזגו להן כמה דרכים, ונפתח שטח רחב ידיים, שהצבעים,
הריחות והקולות שבו, הי
|
היא ריחפה בתוך רחם עצומה, או משהו שמבחינה תפיסתית-רגשית היה
כשכזה. היה חמים פה, ונעים, ובטוח. היא היתה מוקפת בגופם החם
של אנשים אליהם נמשכה בכל תקופה מחייה - היו עשרות גברים והיו
גם כמה בחורות.
|
פניו נראו מוקסמים, והיא שוב ראתה את עצמה בהם. הוא היה גבר
יפה למדי, חשבה אל ליבה. תוי פניו נשאו סימנים של יושר פנימי
גבוה יחסית, אינטליגנציה ושלווה נעימה.
|
תחושת רטיבות חמימה בין רגליה, הבהירה לה עד כמה שגופה היה ער
מינית והיא התנערה - בגופה ובנפשה - מהנטיה המתעוררת בה לשקוע
אל רמת האנרגיה הנמוכה של המיניות.
|
היא פקחה את עיניה/עיניו, ומצאה שהיא מתבוננת בגופה הנשי,
המקורי, אפוף הבדים השקופים. מתוך העיניים, היא יצאה וחזרה
לגופה הנשי. הוא מעולם לא נראה לה כה יפה עד עכשיו, היא שמה
לב. היא ידעה, באופן אוביקטיבי, שגופה נחשב ליפה ביותר, אולם
רק עכשיו היא הרגישה זאת.
|
סמוך לבנין בו גר ברק, גר משה. משה היה איש מוזר, הוא כל הזמן
נראה כאילו הוא חושב על כל מיני דברים חשובים ודחופים, כמו
אמא, שלפעמים באמצע ארוחת הערב, הפנים שלה מתכווצות והיא נראתה
כאילו היא מסתכלת במשהו שקוף באמצע האויר, ואז המזלג נעצר לפני
הפה והיא אומרת ש
|
ובהכרתי עלו שנים שבעה
וצבען ירקן ותפוז.
|
The tall, silent sages emerge.
Their mighty barks are hundreds of years old.
|
The richest of the
People - the poorest of all men;
A treasure-chest unopened,
Reopened, and closed.
|
חיילי שוקולדה מתוסבכים
של צבא נרקומנים!
|
והתזמורת לא נדמה לה
והשיר לא התחלף
זה עוד בית, ואדומי קסם רעפיו
|
צמרות עצים גבוהות
שביל מהוה
|
להקת צפרים גבוה מעל -
זעירות כנקודות מתחת לסימני קריאה -
מפליגה אל מקום אחר
|
היום עקצו אותי הג'וקים בז...
והז... כאב לי
|
בסוף החלטנו לשנות כיוון,
לפני שתטרף דעתנו,
ובמאמץ אחרון - בני אנוש חלושים -
ועם חסדו של האל
|
נכתב בהשראת המרובעים של עומר כ'יאם
"על לחיה השניה של האדמה שתחת השמש עוד התחממה
נביא אחר ישב, ומולו - קיר של אבן שחורה.
הוא לא אמר דבר - והיא - דבר לא ענתה.
השאלה שלא נשאלה, הפכה תשובה אחת מלאה."
|
אימפריה שלא תתפורר לעולם -
שומרת על כל הפירורים לעצמה
ובניה - חזירים עם קוצים של קיפוד
צפים בחלל ריק ושרוט
|
אבל שאלת על מזג האויר...
תנועות של גזים מעל פני האדמה הגדולה
מראה בהירה לרוח האנוש שאינה יודעת לחדול
|
כתמי צבעים
נעים ללא הרף
קולות ותחושות מערבולת מטורפת
כאבים ומצוקות בלי זמן, בלי קץ
|
מיליון ריחות צובעים את סלון חיי
ו
|
סימן דרך
למטייל בארץ זרה
בוהק בשמש הנצחית
ניצב עכשיו ותמיד
כאות לאפסותנו
|
קרני השמש פיזזו על פאות הגלים
מיליוני שברירים של אורות מנצנצים
כאילו בונים תמונה של פלאים;
|
אין לי על מה.
יצירתיות דעכה
אני עוד מריח את אדי אפרה
חצי כוסי נראית כל כך ריקה.
|
מעין פוסט-מורטום למוזה
(ראה השיר "מותה של מוזה")
האם יש נשימה באפה...?
|
אתה זוכר, ידידי, את מחול העלים
מהסתיו אשתקד?
איך ריקדו להם, זהובים,
ברוח הסוחף
מול עינינו?
|
עולם המתכווץ לנקודה דקה
מאיימת
|
ובהארתי אהלך חפשי
בין שמיים לארץ
|
הבו לי מזון, משקה, בידור
כי כבד לי גופי כעופרת
ומעיקים חיי בתביעותיהם
ערגה נפשי לנוח
בשלולית הדלוחה של העצלות.
|
רוח העין המתבוננת
לוטפת עלעלי נפש כמהים.
יפעת דממה דקה
חושפת מיתרי תבל
|
שיח, שיח, קוץ, דרדר
איך עמדת שם לבד
שש צבים
אחד ג'ירף
|
והשקיעות - זבות דם
היתושים יזמזמו מעל ביצות
של אפשרויות אבודות
|
מלכים ורוזני ארץ,
שועי עולם ואבירים
|
חיש חיש
עטף העכביש
פרפר תמים
בסבך של קורים
חלב ממנו לשדו
ואחר כך טרפו.
אין חמלה כאן
אין באמת כל כוח
|
זהו שיר אהבה אמיתי, עמוק, חם יחיד ומיוחד. שיר שנכתב עבור
חברתי, שיום יבוא ותהיי אישתי. שיר שכל מילה בו אמת ואף איחול
- איחול לכל מי שחפץ באהבה טובה ועזה שכזו...
|
אז - האם את לפעמים חושבת ....?
|
פעמים הוא מוצא שהאפשרויות שנסיבות החיים פותחים בפניו, הם כמו
לועות של יצורים ערטילאיים למחצה, גופם מתנודד בין מוצקות עולם
החומר המוגבל והמוכר בחלקו, לבין שדותיהם הפלאיים של העולמות
שמעבר.
|
ורק עוד דבר אחד, שאני רוצה לומר לכם, גם בשמי וגם בשם מיכל,
אשתי: חתונה, זו חגיגה של חיים, וארעיים ככל שיהיו הם ערך
מקודש בעינינו. לכן, עמדנו על כך שאף יצור חי לא יפגע כתוצאה
מהאירוע הזה, עד כמה שזה תלוי בנו. אני בטוח שאתם נהנים ועוד
תיהנו מהאוכל ומכישרונו
|
סיפור פנטזיה כזה, פרק ראשון. יש פה קצת אהבה ודם, קצת כסף
ודם, קצם קסמים ודם, קצת מכות ודם, ואפילו קצת דם, וקצת
אלימות, אבל בעיקר... כן, בעיקר נקודות. אז תזהרו בסיבוב, כי
דם מושך כרישים.
|
כמו בפעמים רבות אחרות, זלגו עובדות של עולם אחד והפכו לאגדות
בעולם אחר. לפעמים נדמה שזה קורה להיפך, אולי תאמר הנפש
הרומנטיקנית, אך המלומדים יצקצקו בלשונם בשלילה מלומדת.
|
בקופסה נחה לה ביצה קטנטנה שהילה סגלגלה הקיפה אותה. דבר יקר
להפליא. ביצה של תרנגול שמש. כן, תרנגול, ולא תרנגולת. אין
תרנגולות שמש. תרנגולי שמש הם יצורים מופלאים, שמחזור חייהם
הוא מעגלי.
|
אז כבר סיפרתי לכם, שנדירותם ומחזור חייהם המעגלי של תרנגולי
השמש הם לא הדברים הכי חשובים המייחדים את היצורים האלה, אך
טרם הספקתי לספר מהו הדבר הנוסף, החשוב ביותר.
|
פחות משניה לפני שנכנסתי בעד השער, עברה בראשי המחשבה, שאולי
הייתי פזיז מדי
|
אל הארכיון האישי (13 יצירות מאורכבות)
|
|
מי שאמר שסביח
הוא אוכל מגעיל
ומקולקל
לא אכל אצל עובד
בגבעתיים וחבל |
|
