|
היום הוא עוד יום,
מה מיחד את היום?
אולי היותנו בתוך חלום,
|
מרגיש את הלב מחייך וחושב
על הפחד להתאהב,
לא יכול לעצור את התחושה
שכנראה גורמת להרגשה.
|
אז לאן את בורחת?
קחי אותי איתך,
למקום בו את בכל נישכח
נחיה באושר והרגש יפרח.
|
הפרעת לשיגרה של אור בורוד
מה אנחנו עכשיו ועוד...
הרגש מתחיל להתעורר לאיטו
כמו דוב אחרי חורף שקם משנתו.
|
הכישלון בלקטוף את הפרי הנכסף
מעמיד אותי על איזשהו סף,
המחשבה שאני כזה לערך
נובעת מהתעסקות הסביבה בערך
|
אני חזק, חזק פיזית,
נפשית אני חלש,
לא מצליח להתאמן עם משקולת הלב
היא כבדה מדי,
|
כל דקה שעוברת איתך היא הכל,
כל דקה שעוברת אני קרוב ליפול,
|
תרופת הזמן משפיעה
על הפצע שכמעט התאחה,
מדי פעם הוא מדמם
על לב עם חלל שומם.
|
מחייך לעולם הוא אלי,
שמחה אופפת את חיי,
בואי נאמר שלך היה כדאי
להתעטף בלילה קר בין זרועותי.
|
יש רגעים שאתה זוכר רק את הטוב,
אתה שוכח את הרע ולא יודע אם בכלל הוא היה.
רוצה לברוח למקום אחר מהמציאות הרקובה,
מרגיש כעומד במקום כבול בשלשלאות של תקווה.
|
יש דבר כזה רגש? האמנם
נתקלתי בו או הוא התקיל אותי,
מתאמץ מדי לאהוב ונופל,
האם הוא כמו תינוק שמנסה לעמוד?
|
|
|
פה!
רנו!?
פרופ' ירמיהו בן
יהודה, מופתע
מהיוצרים, מעצמו
ומזיקפתו. |
|
