|
 73574078
והריח שוב מציף את חלל האוויר
ודמותך נמוגה בין הסדינים
ונשארת איתי, בראשי
ולא הצלחתי לשכוח את מגע השפתיים שלך בשלי
|
ילדה לכודה בתוכי
חושבת על מוות וצרות אחרות.
מחשבות מטורפת מתנגשות בדפנות
של מוחי ההרוס מפצצות מכאיבות.
|
התסכול גובר והולך
קדימה לאן שרק נרצה
|
כל הכאב שבי
מזכיר לי את הכאב שלך.
|
איניטליגנציה ניפרדת
לא מודעת
אני לעצמי
ולך.
|
אל תבין לא נכון את המילים
שהרי הן רק מילים
ואין בהן את המגע הזה
ואין בהן את השתיקה המלטפת.
|
ובינתיים הותקפנו
הייתה חדירה
המגירה התמלאה בכאב.
|
מגיעה לי חופשה מעצמי
אני כבר עומדת ממש על קצה דעתי
הקלה זמנית רק אמצא לי
כדי שלא אאבד דעתי
או אולי אאבד את עצמי
לדעת
לחלום
ולבכות
מה כבר יכול להיות
|
אולי כי רע
או שמא עצוב
אכתוב שיר נוסף
שיילך לאבוד
דרך השקט
שאת מספקת.
|
גבול הזכרון שלי כבר מטושטש,
דמותך נמחקת, באים ימים של שקט.
|
דעתי שוב ברחה לחופשה
תמיד היית חוזרת איתה
מניחה אותה במקומה
מזיזה את טירוף, מרגיעה
|
במגירה שלך כבר אין מקום
לשירים שלי
שבהם אותך מצאתי
ומצאתי את עצמי
|
האופק משחיר
אין עתיד
כי האור שהאיר
כבר כבה.
ירח זכוכית
בתוך שמיים זרועי כוכבים,
נזרק ונסדק בגללך.
|
השיגרה גוררת יאוש בזנבה
היאוש מסובב אותי, מעייף
אני רוצה לוותר ולזחול וליפול
תחת כל העצב והיגון.
|
חברות לעט
חברות לעת
אהבתי אותה באמת
אוהבת אותה גם כעת.
|
מה שלא הופך למילים - מת
ואין מילים שיכולות לתאר
את אשר אני מרגישה
והרגש מת
ואת כמו הרגת אותו
|
אצלך האבה לא אמידה
ואף לא תמידית
אצלך היא חולפת
משאירה אותך חושב
"על חשבון מי הפעם אלמד את מהות הכאב?"
|
המפתח לא נמצא,
הדלתות לליבך נסגרו בפניי.
ניסיתי כל כך שתשמע לי,
רציתי כל כך שתחזור להיות עצמך,
|
שוב הפחד זורם בתוכי, להישאר לבד.
הקרירות שלך מקפיאה אך כל זה נובע מהקרירות שבי.
היה לי שיר קצר, גם מכתב טבול בדמע
ורציתי להביא אותו לך
כי מי קורא אותי כמו שאת?
|
את המחשבות שלך ניסיתי לשמוע,
בקול של אישה מעונה, שמאיימת לטבוע
באותו התהום שנפער בתוכך, כמו גם בתוכי
|
מוסיף אבנים כבדות
לחומת הבדידות שבנית לך.
החומה הזו חונקת
גם אותי
|
לכאב ולסבל משמעות עמוקה,
והיא אשר חותכת בנפשי
את החתך העמוק הזה.
זה שחוצה את נפשי לשניים,
וגורם לי להרגיש דברים שאינני רוצה להרגיש.
|
אין דמעות ,
רק טיפה של דם.
|
אבל שוב תוקף אותו כאב קבוע
כן זה ארוך, זה מייסר, זה מייגע
עד כדי דמעות..
זה געגוע.
|
לבד כשביחד,
כשביחד
לבד.
אתה בשבילי היית הכל,
והיום אתה אף אחד.
|
מה אין מעבר ליש
אם בכלל
ומעבר לאין - מה נמצא?
נמצא שם אולי במקרה
אהבה, היא אבדה לי פעם.
|
ענן של כעס חג מעליי
סוחב אחריו לעיתים גם גשם של עצבות.
הזכרון לפעמים מכה בי
וכאב הזכרון משאיר לי רעש בפנים.
|
בועת מחשבות מתפצלות
מרחפת לה סביבי בחלל הזמן
|
שוב אוספת את מחשבותיי
מפזרת עוד שיר,
משתתקת מהפחד שכרוך בחשיפה.
אני במצב חצי רדום,
מנסה להתנתק מהשיתוק.
|
בפינה קרה אשב
אכתוב לי עוד שיר
ואמיס עוד כאב
|
גזרתי לי שיר
כתמונה של הנפש,
או מה שנותר ממנה לפחות,
בעצם נותרו רק שאריות רגשותיי
ששברו הן גם אותך.
|
אני מוקפת בצרחות קטנות
כולם קוראים לעזרה
קורעים לגזרים
|
גם אני חולמת על...
עתיד ורוד
יותר
שלום
שמחה
ואהבה
הייתה. איננה.
|
נוגעת, לא נוגעת
בתשובה המחכה לך שם.
נרגעת, לא נרגעת
כך עוד זיכרון נרשם.
|
מביטה פנימה
ורואה את הצומת,
בה אני מנסה לבחור את דרכי האחרונה.
|
רעידות בגופות השמוטות
יש צמרמורת
הקרבה הזו לא עושה לי טוב.
אתה קרוב מדי. היא רחוקה מדי.
נטישה.
|
הכבדות שבי
והעדינות שבך
זה שילוב מסוכן.
|
וגם אם מילים אלה שנכתבות על הדף
נשמעות פתאום כמו זכרון ישן
או שיר אהבה בנאלי
אל תשכח גם אתה
|
בכעסים שלי כיביתי
את נר המחשבה.
במילים שלך
מצאתי רק שתיקה.
|
"לא משוגעת
אולי קצת אומללה"
כך היא כתבה
לא שקלה מילים
לא הבינה את חומרת הפגיעה
היא קשה
השורה
צורבת במוחי
וגם הלב לא במצב מוצלח.
|
מכתביםהפכו בשבילי לבדיחה טובה
או לשקר מהלך..
זיכרונות הפכו לי לאבק.
אז מה נותר בעצם?
מעטפה ממולאת בדיחה טובה..
נשמע לא רע, הא?
נשמע לו רע.
|
שיר נכתב בשקט,
שיר זורם מבין אצבעותיי.
בזכות השיר אני לא צועקת
את כל אכזבותיי.
|
אבל שהבנת מה קורה מסביבך כבר היה מאוחר,
כי האש שהייתה בך כבר דעכה,
ונכבו הרגשות כלהבה בתוך גופך,
ולא נשאר בך אף שריד של אהבה.
|
שירי הוא קובץ מילים או שמא עליי להגיד רגשות והרהורים?
שירי הפשוט אומר הכל או לא כלום,
|
|
|
אחותי לא יותר
רזה ממני, היא
יותר גבוהה. חוץ
מזה, היא פוסטמה
זותי.
האשה הקטנה
מאמינה שהכל
נשאר במשפחה |
|
