|
בלי שום מילה שתתאר,
זה הכי מדוייק.
חסר הפרט ההוא שמייחד.
אנחנו לא מיותרים,
סתם יותר מידי דומים,
כולנו "מישהו",
גם אני.
"אין לי מילים" הוא אומר, מביט אליה מהאור החיוור של פנס הרחוב
שתחתיו עמד, כמו כוכב על במה. תמיד חלם להיות כוכב, גם היא
רצתה, להיות כוכב בשמים - עכשיו רצתה מתמיד.
|
אולי אם לא הייתי כל כך פגועה זה יכל להיות הדבר הכי מושלם
בעולם, מי שהיה רואה את זה מהצד בטח היה אומר שאני הבת אדם הכי
אדישה בעולם או סתם אדיוטית שלא מאמינה באהבה.
|
היא הייתה מאושרת איתו, הוא אף פעם לא.
|
הם מתעטפים בבדידות לשניהם רע עם זה. שניהם יודעים שכבר אין
דרך חזרה, שמעכשיו הם לבד.
|
הוא מסתכל עליה כאילו הוא לא ראה אותה לפני זה מעולם, כאילו לא
היו בערך האנשים הכי קרובים. הוא עובר על פניה, העיניים שלו
בורחות מהר מדי מהעיניים שלה, היא בכלל לא הספיקה לראות את
הפנים שלו, רק גב לבוש חולצה לבנה.
|
ביום כיפור הוא שם את הכיפה המטופשת שלו והלך לבית הכנסת
להתפלל למחילה, הוא שכח שנשבעתי לא לסלוח לו לעולם וגם אלוהים
לא יעזור לו בזה.
|
המחשבה קשה
להיות אחד
היא בחורה יפה
אז למה היא לבד?
|
כבר לא נשאר על מה לבכות
אז הם מנסים קצת חיוכים
וזה קשה למצוא אחד לא מזוייף
אחרי שכבר שנים לא מצליחים.
|
מוקדם מידי לישון
אני בכל זאת במיטה
כאילו שמחשבות זה מה שיחזיר אותך אליי
עשיתי כבר יותר מידי
|
אהובי,
כשיגווע מאור עיניי,
תלטפני.
שאדע שאתה הנך
ואלך בשלווה.
|
בין ארבע כתלים
על מיטה לבנה
עוצמת עיניים, עוד לא רדומה
שירים שקטים, נשברת שינה
|
ללא תנאי אקבל אותך חזרה
גם כשתלך לעוד יעד.
וארגיש חיבוקך האוהב
כשהגעגוע יטרוף לו פינה מהלב
כשתצא שוב מהבית.
|
לעולם לא תהיי לבד,
גם כשאלך רחוק.
לעולם אל תפחדי אהובה,
גם כשהחושך יבוא.
|
עכשיו את מתפוררת
דווקא מתוך השנאה את פורחת
דווקא מתוך הכאב את צורחת
באושר
|
הוא תמיד פועם הכי כשאת קרובה,
כל כך מהר
הוא שוב מאבד שליטה.
|
פתאום כשנשארתי לבד,
נושמת את האוויר של עצמי
איבדתי כל כיוון.
|
על כף המאזניים תלויה אהבה
בפינה חשוכה מתביישת לצאת
לא אומרת מילה
לא יודעת לתת
|
הנשיקות שלך, כוויות,
לאורך כל הגוף שלי,
אינסוף צלקות.
שקרים, זה לא שטויות
זו הקרבה.
|
שוב צורחת על האושר כשהוא מאחר לבוא
והוא מטיח בך שקרים שאת אוהבת
הוא יודע לדבר במילים הכי טובות
ואת פוחדת מאמת ואת בוחרת בלשנוא
|
והם אומרים שאם אני לא בשבילי,
אין טעם לחיים.
אולי הם צודקים, אולי סתם לא רוצים,
לעזור לי, ואם לא הם אז מי?
|
איך שתמיד אתה יודע מה נכון
איך ממתיקים את הצער בכמה מילים.
|
הם הולכים מולך
המון אנשים קטנים
תשנא, תשנא אותם
זו לא הפעם הראשונה
שאנשים קטנים יעצבו את מי שאתה.
|
חדשות חדשות רק לברוח מכאן עד למבזק הבא
תעבוד הרבה כדי לבזבז מהר
תבחר את החו"ל הכי רחוק לטיול של אחרי הצבא
|
ירח מלא להוכיח כמה שאני חצויה,
מבט מרגיע וזה לא המבט שלך.
שוב מעורר בי סערה, כמה שאני זקוקה לך.
כמה שאתה לא בא.
|
במזג אויר קודר,
פנים עצובות ונפש בוכה
ומסכי עננים אפורים
שנותנים הרגשה
שכולם מסתירים
אמת קצת כואבת מאחורי החיוכים
|
גיא על המוות שוכב
הוא כבר לא יתאהב
הוא כבר לא ירגיש לעולם שום כאב.
|
זה כבר נגמר רק געגוע טורף פינה מהלב,
להניח לעבר הכל כך מאכזב.
אתה יושב בחדר אחר, היא מאושרת.
|
אל תתן לי ללכת, אין לי פעם אחרונה,
וגם אם אני לא מבקשת, אני עדיין רוצה,
שנהיה מה שהיינו, אני ואתה
|
הוא שוב מתאמץ להזכיר לי,
את כל מה שהלב הכתיב לשכוח.
הוא יודע שאני שבורה,
ואולי זה מה שממלא אותו בכוח.
|
זה קסום יותר לאהוב אותו
כשעל החלון טיפות של סתיו
מיליון טיפות של סתיו.
|
הליכה חשוכה בנווה של תקווה
למצוא את עצמך אחרי שכבר לא בא לחפש
זה לא שהפחד הוא כמו שסיפרו לי
זו גם לא המכה שכל כך מכאיבה
|
כשהזמן סוגר מעגל
נפתחת לי דלת קטנה
ומחשבות על העבר
מביאות לאיזושהי הבנה.
|
אם שוב לחשוב על ציפיות שהיו לי,
כבר לא מצפה שתחשוב עליי.
|
אתה חוסך מילים
אולי פוחד שתגיד לי משפטים יפים
שלא אדע להתמודד
ואפרש דברים, כמו שלא התכוונת
|
תסתכל עליה ותקפיא את הדמות
היא נמסה עכשיו מחומו של השקר
החיבוק חסר משמעות,
כמו תמונה שחיכתה יותר מדי זמן שמישהו יסתכל בה.
|
בנוף של תעשיה וים לסירוגין
הוא חושב על אהבה
אני כותבת עליה שירים
|
שיכורת מחשבות, שוב מנסה להתפכח.
חלום רחוק שבו שום ירח.
אם ללמוד הופך אותך לחכם, איך זה שאני לומדת וטועה כל הזמן?
|
והעיניים אז דומעות,
טיפות על לחיים אדומות
מילים של עצב נכתבות
על ידי סף הכאב שלי.
|
עמוק מידי לך,
אפל וקר,
התבונה הנכונה שלך,
לא תבוא בבת אחת,
אתה כבר זר לעצמך.
|
על קירות לבנים
נסגרים נשברים
מיליוני פרפרים
לאיזה נוף את בדיוק רוצה שהם יברחו,
כשאת מדמיינת רק הרס?
|
רסיסים קטנים, הוא שוב נשבר
זה חותך לו את הידיים
הצער הטרי עוד לא עבר
רסיסים קטנים
השחור יותר שחור בלי רסיסים בשמיים
|
אתה שובר שתיקה
זה תמיד יהיה במילה הנכונה
ואם פגעת, אז זה לא בכוונה
כל כך קל לחייך ולבקש סליחה
|
תמשיך לצעוד על אותן טעויות
שעשו בעבר לפניך
אהבו אותי כבר פעם,
מישהו יאהב גם אחריך.
|
אם רק יכל לרחף מעל לחיים שלו הוא היה מבין עד כמה הם מגוחכים,
הוא היה סוף סוף רואה שכל הדברים שהוא מתחבא מהם הם פשוט בלתי
נמנעים.
|
אתה שוכח אותי.
דווקא אתה מכולם שוכח.
|
בדרך למעלה, הסתכלתי למטה.
היה שם ים, ים מלוח, ים של דמעות.
היו שם עצים עירומים, בודדים ורוח חזקה.
|
אם רציתי אי פעם להיות בלתי ניראת אני חושבת שהצלחתי.
להיות שם ולשמוע אותך מדבר מבלי שתרגיש בכלל בנוכחות שלי.
|
ואם היא שם, לא שם אולי זה בכלל לא נחוץ שידעו שהיא קיימת,
כשהיא תמצא את האור ותעלם אל הטוב, היחיד שיתגעגע הוא הכאב.
|
אני רק רוצה למצוא את הדרך אלייך,
לרוץ בשדה של קוצים, אולי בגבעה של כלניות.
לברוח משקרים אל האמת, לברוח מעצמי אלייך.
|
אתה מחייך. החיוך שלך זה אחד הדברים שאני לא יכולה לעמוד
בפניהם. מסוגלת להסתכל על החיוך שלך שעות ולא להשתעמם.
|
כמעט שהתחרטתי.
כמעט שחייגתי שוב את הספרות שלך...
|
בכלל לא אכפת לי.
בכלל לא אכפת לי להיות רק ידידה שלך.
בכלל לא אכפת לי לדעת שאתה של אחרת.
|
כשהחיים עוברים לפנייך
אתה לא תעצור לשאול אותם מה השעה
|
עכשיו אני מאחור, בעבר. חסרת חשיבות, מאבדת מהות.
|
את יכולה לכתוב יומן ולתעד בו רק רגעים יפים
זה כמו להקפיא פיסות קטנות של אושר שהחיים נותנים.
|
תביני,
הוא לא שונא אותך,
הוא פשוט לא אוהב אותך,
הוא פשוט אוהב אותה.
|
את כל כך יפה כשאת שותקת
הלוואי שלא תדברי יותר לעולם
|
"אוף איזה אבא מעצבן!"
"מה קרה עכשיו?"
"החמוד שלי, הוא בא אליי, אמר שלום לאבא שלי וכלום! נדה! אין
יחס!"
|
תהיי שייכת לאף אחד.
אין לו דרישות, אין לו בקשות מיוחדות.
הוא לא ישנא אותך כשתעיפי אותו לעזאזל.
הוא לא יריב איתך כשלא תעני לו לטלפון.
הוא לא יעשה פרצופים כשתהיי קצת אדישה אליו.
|
אתה אומר שזה לא משנה מה חושבים, משנה מה עושים עם זה.
אתה אומר שלא אכפת לך להיות אף אחד, כי כולנו בעצם "אפ`חדים"
שחושבים שהם "מישהו".
|
לפעמים זה פשוט כל כך להבין שאת שם תמיד
לפעמים זה הכי מפחיד לחשוב שלא...
|
אתה אוהב אותה כי אתה לא יודע כמה שהיא דומה לי...
כמה שאנחנו זו אני...
|
אני לא אהיה שם,
למרות שרוצה,
בעיה - אתה.
|
דווקא עכשיו הכל ודאי ואין "אולי".
דווקא עכשיו כשהמחשבות עוסקות רק ב"אולי" הזה.
|
הוא שונא אנשים עמוקים, הם מבינים אותו יותר משהוא מבין, הוא
צריך להרגיש את הכאב ורק אז הוא מפנים.
|
אני עומדת מולך ואין בי מילים,
האוויר סביבי עצוב
ולי אין ברירה, אני נושמת אותו כי חייבים.
|
תראי,
זה לא שאני שונאת אותך כי "לקחת" אותו, אני פשוט קצת רכושנית.
|
הוא מסיים את זה "יפה"
אף פעם לא היה בחור של סוף מר...
זה לא כי הוא רוצה לפגוע...
גם הוא כמונו...
רק רוצה להיות מאושר.
|
"אתה הולך?"
הוא הולך ולא מסתכל אליה אחורה. העבר אף פעם לא היה הצד החזק
שלו. תמיד היה איש של הבטחות שלא מתקיימות, איש של שאיפות שלא
מתגשמות, בחור כזה של עתיד שלא קורה.
|
כשהידיים שלו לא קשורות, הוא רק מחבק.
כשהעיניים פקוחות, הוא לא מפסיק להסתכל.
כשהנשימות חוזרות, הוא נושם אותי אליו, פנימה.
|
הלילה הזה כבר לא יהיה לילה של חיוך,
כבר לא יהיה לילה שיישמר בפינה הזו בראש ששייכת לזיכרונות
טובים.
|
אם אנחנו רחוק או קרוב זה לא משנה כלום
אם אתה שוכח ואני לא יכולה שלא לזכור אותך,
זה לא משנה כלום.
|
אני יותר מסתם טקסט כתוב שמחכה לקצת יחס.
אני יותר ממילים שחורות עם משמעות חצויה.
|
מישהו קופא, הופך למשהו שהחשיבות שלו יורדת עם הזמן.
מישהו בוכה על משהו שניגמר (לפחות בלב) כבר די מזמן.
|
מישהו מטיל ספק במשהו שאמור לקרות
מישהו נושך שפה במקום לבכות.
|
כמו מתוך חלום היא באה, פיה קטנה התיישבה על כף ידי.
היא היתה סגולה וכנפיים שקופות לה, בקול עדין היא אמרה:
"בקשי משאלה. רק אחת. אני אגשים".
|
השקט שבים כמו השקט שבלב,
הגלים מתנפצים בדיוק כשכל כך כואב,
על מי מנוחות אפורים, לפעמים קל יותר לפזר חיוכים.
האופק לא מסמן שום מטרה,
הדרך אולי יותר טובה כשהיא לא קצרה.
|
זה נגמר.
החיבור האחרון מתנתק...
|
היא תמיד פקחה את עיניה הכחולות והגדולות. הביטה סביב. לא רצתה
לפספס דבר. היא למדה כל כך הרבה מהדברים עליהם הסתכלה.
|
תחייך מחדש, זה בדיוק הזמן,
סחרחורת אחת אחרונה.
אני יודעת בדיוק לאן אני הולכת,
זו הדרך הנכונה.
|
כולם ביחד. זוגות זוגות.
הוא מרגיש כל כך לבד, מתגעגע אליה.
נזכר שהיו יחד ביום הזה, כמה שהיה מאושר.
|
"מטורפת" הוא מחייך "מטורפת שלי!" הוא גורם לי לחייך.
כבר חודשיים שאני מחייכת בזכותו. מחייכת בטירוף!
|
אני שונאת מישהו, אולי זה אותך...
אולי זה סתם כי אני כבר לא רוצה להיות עוד אחת מהאוהבות שלך
|
אני שונאת פרידות.
אז אנחנו עדיין יחד.
|
שכבות של אישיות מכסות פנים חסרות משמעות,
בתוך מערבולת של תחושה, שכבה מכסה כל טיפת הרגשה.
|
רק אותיות אדומות
על היד הלבנה שלה,
מטפטפות שנאה.
כבר לא בטוח אם הן מופנות אליו, או אליה, עצמה.
|
תגיד שאתה אוהב אותי.
תגיד שרק אותי אתה רוצה והיא חסרת משמעות בעיניך, תגיד לה שתלך
ממך.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
כשזה רדוד
נכנסת כל הבמה
ושמחה לבקר
את העבודה שלך
כשזה רדוד
רדוד
כל השאר
חושבים שהם
עמוקים |
|
