|
 83280488 rent-a-cow
פרץ לעולם בסערה ב1981.
ב1983 כבר הוכר כנמלט סדרתי מהלול.
ב1986 היה לילד הראשון בגן שרצה לשחק ברופא ומזכירה
ולא ברופא וחולה...
ב1989 היה אלוף הגוגואים בבית ספרו.
ב1993 זכה בתחרות תחפושות כשהתחפש לעקרת בית.
ב1999 סיים תיכון לא בהצטיינות ולא נעליים
ב2002 שוחרר מהצבא עייף אך מרוצה
ב2003 זכה מקום שני באליפות שש בש באילת
ועכשיו הוא פה!
נידפה עם הרוח
למקום שכוח
היום היא שם
ואני כמו לא קיים
|
אני לא אוותר ולא אכנע
לא אתקפל למען האהבה
אני לא אמכור את עצמי
אני זה כל מה שיש לי
|
ואת צוחקת צחוק שטני
חולמת על עולם שכולו רק את ואני
אבל פה בדיוק את טועה בגדול
|
אין ספק שאם יש כזה מקום
הוא לבטח הרבה מעל לכל דמיון
|
אומרים שהראש יודע
דברים שהלב לא מבין
ולפעמים זה כל כך פוגע
שממש קשה להאמין
|
אם תגידי שזה מאוס
שהזמן שלנו יחד הוא רק בזבוז,
אני אגיד יפה שלום
ולא אחשוב עלייך, גם לא בחלום
|
אבל את בחרת לפשל בגדול
כמו רוח סערה את הרסת את הכל
כבר לא אכפת לי כמה ואיך
את יכולה לכעוס רק על עצמך
|
אני לא יודע למה
ואפילו לא איך
אבל זה הפך כבר לדרמה
ופשוט לא הולך
|
השעון מצלצל לתוך בוקר אפור
ואני בשארית כוחותיי מצליח אותו לסגור
שבוע חדש מתחיל ברגע זה
ולחזור לבסיס אני לא רוצה
|
אני כותב כדי לפרוק
אני כותב כדי למחוק
למחוק את כל אותם הזיכרונות
למחוק את כל אותן הרגשות
|
כמה חצוף הוא הכאב
שמסרב ללכת,
כל שנה באותו היום
נוקש לי על הדלת
|
הגעגוע האינסופי, החלומות בהקיץ
אם רק היתה לי הזדמנות אל חייך להציץ
אולי את חובקת אדם אחר?
אולי איתו את מאושרת יותר?
|
זה היה סוף ידוע מראש
הילד מהכפר והבחורה מז'בוטינסקי 3
|
"ותזכרי שמחר עוד יגיע
כן, כן, הוא יגיע"
|
את יפה ומוכשרת
אבל חסרת היגיון,
במקום להצליח
זרקת הכל לטמיון
|
ימים חולפים, הזמן עובר
והכאב - הוא לא עוזב
את נשארת רק זיכרון
אז איך אפשר עכשיו לישון
כשהמיטה כל כך ריקה
|
כמו אידיוט נסחפתי אחריך
נשאב לתוך מערבולת של זוגיות
כשעמוק בלב משהו אומר לי
אל תתקרב - זו טעות
|
עוד תראי שיום יבוא
ונצעד אל החופה
כי מה שיש בינינו
הוא חזק מאהבה
|
את המזרק נשמור לרופאים
את העשב נעזוב לגננים
נפסיק להוציא עשן מבקבוקים
ונהיה ביחד זוג מאושרים
|
קם לבוקר של פעם בשנה
היום בערב תהיה החגיגה
בלונים וסרטים יקשטו את הדירה
וכולם יבואו להפגין אהבה
|
את חושבת שאיתו את תהיי מאושרת
את בכלל לא מבינה, את בכלל לא קולטת
|
יושב שוקע בהרהורים ומחשבות
על אהבה ועל פרידות
חושב האם זה טוב, האם זה רע
להיות לבד, בלי בחורה
|
כמו זבוב
לפעמים אני מרגיש כל כך קטן
|
בעולם של טירוף והמון בלגאן
בין כל השחור, את הלבן
בעולם של לחץ והמון קשיים
את החיוך שמרוח לי על הפנים
|
קצר בתקשורת או אי הבנה
פגיעה ברגשות או חוסר הסכמה
מה זה משנה, אני באמת לא מבין
אם אוהבים - על הכל מתגברים
|
למה בכל בוקר אני קם עם כר רטוב
למה כבר שנתיים שאני כל הזמן עצוב
|
כמה כאב, בלבול ודמעות
לא מאמין איך נתתי לזה לקרות
|
כולם מדברים על מציאת אהבה
כמהים למצוא חום וקירבה
אך האם הדבר באמת אפשרי
או שמא הסיכוי לכך קטן ומזערי?
|
זה כבר כמה ימים
שהכל מסתורי
|
שלוש בלילה והעיר יתומה
בספסל שבגינה הציבורית היא זרוקה לה לבדה
ילדה יפה עם שיער שחור פחם
ועיניים שיותר כחולות מהים
|
הוא אהב אותה כמה שרק שאפשר לאהוב
היה עושה הכל כדי שיהיה לה רק טוב
אנשים העידו שמעולם לא היה כה מאושר
בכל לילה התפלל להתעורר לצידה גם מחר
|
פגשתי בך ככה סתם במקרה
הפגת שעמום על כוס של קפה
אבל מאותו הרגע היה לי ברור
זוהי רק ההתחלה של הסיפור
|
כמה קשה בלעדייך
פשוט לא להאמין
חושב עליך בכל שניה
אפילו כשאני משתין
|
רציתי למצוא אהבה,
אז קניתי GPS
חיפשתי בכל גבעה
ומתחת לכל עץ
|
כמו פזמון זה חוזר כל פעם מחדש
העם כבר איבד תקווה והפך מיואש
ולמי שאין קרבה מיוחדת לנפגעים
ימשיך כרגיל בחייו הרגילים
|
השמש נבלעת בתוך הים
נוסעת לבקר בשאר העולם
שלושה שחפים חגים מעל המים
והשעה היא שעת בין ערביים
|
כתבתי לך מכתב
אבל לא קראת אותו מעולם
|
ברכת יום הולדת לבחורה שלעולם לא תקרא אותה...
|
עכשיו כשהכל נגמר
כשכל הסיפורים הם בזמן עבר
זה הרגע להביט לאחור אל מה שהיה
להתמוגג קלות ולהגיד תודה
|
|
|
"כפיים חבר'ה,
איפה אתם? לא
רואים אותכם!"
אולמי ורסאי,
הקופסא השחורה. |
|
