|
ובכן, זה טוב, לכתוב. זה עושה לי טוב.
אני כבר לא מפרסם כאן הרבה. יותר מדיי טירחה, יותר
מדיי צבעים מפחידים. כדי לראות קטעים חדשים, תיכנסו
לאתר שלי: פה מקסימום תופיע השירה הבינונית-מינוס
(אני עוסק יותר בסיפורים קצרים).
בריאות, אושר ועושר, וכל מה שתחפצו.
--ג.ר.
אורן אהב ללכת לים.
הוא אהב לרוץ בלי חולצה עליו, רוח הים מלטפת את גופו, החול הלח
נעים למגע רגליו.
הוא היה בלי חולצה גם עכשיו.
הוא עצם את עיניו וחשב על הים, מתרכז ברעש הגלים שהתנגן
בדמיונו. העיקר... לשכוח... מהכאב...
|
אני אוהב את מה שאבא עשה עם חדר השירותים: כשנכנסים אליו אחרי
הצהרים, כשהשמש עומדת להתחיל את נפילתה לעבר השקיעה,
|
הנסבלות הבלתי קלילה של החיים.
|
זה קורה הרבה בזמן האחרון. התרגלתי. את מה שאני לא מצליח לעכל
אני חותך בבשר שלי עם המספריים או דוקר בעיפרון מחודד. חובט
בתיק, בועט בדלת. יושב בדממה ואוגר כוח שקט, מדמיין איך הכל
מתפרק, איך כולם צועקים, כיצד הופכות רוחות-הרפאים מבלתי-נראות
לחשופות
|
כשאני חולם, זה תמיד על מה שקרה לי בכיתה א'. על מה שקרה לי עם
ענבל.
המורה דליה שלחה אותי לחדר מחשבים. אפילו שהייתי קטן, אהבתי
לשחק במחשב. אחי הגדול לימד אותי. כל שאר הילדים פתרו תרגילים
בחשבון, ובגלל שבטעות עשיתי אותם בבית אז המורה הרשתה לי ללכת
ולשחק בחד
|
הייתי נותן הכל בכדי
שבחברתך
ילוו אותי
פסנתרים שקטים.
|
לאחר שנקבר תחת
טונות של קרקע
מעוקרת, מפורזת,
המשיך לתת אותותיו
|
אולי פעם רציתם לדעת, איזה מן אנשים אתם.
רציתם להגדיר את עצמכם.
רציתם לצאת ולהרוג, בוא נאמר, גור חתולים, בסוף הרחוב או
ביער.
אולי אפילו הרגתם.
|
|
|
צ'כוב זה
משעמם.
האדמו"ר
ומסקנותיו
משיעורי דרמה. |
|
