|
לפעמים היא אוהבת את החיים, לפעמים לא, לפעמים יש לה
חשק לקפוץ, להשתולל, להשתגע, להעיז ולהסתכן אבל
לפעמים פשוט תתנו לה לאכול את עצמה מדיכאון, היא תצא
מזה בסוף.
תמיד יש לה את האנשים המיוחדים שלה, אלו שמצליחים
לעשות לה טוב בלב, להחמיא לה ולהעיר את הפרפרים
שבבטן. היא מוסרת להם תודה והמון אהבה, לכל אחד ואחת
(אתם יודעים מי אתם, או שתשאלו אותה).
יצאה אל האוויר המזוהם של אסיה ביומה האחרון של
חופשת הקיץ שנת 1987.
בשנותיה הראשונות מצאה את הבכי לפתרון האידיאלי של
הבעיות, אך לבסוף גילתה שעדיף לכתוב...
(ההסבר לתמונה המוזרה הוא שהיא רוקדת הרבה...)
"אשליית היופי.
וקו דק שמפריד בין שגעון לשפיות.
הפניקה שמאחורי הצחוק.
ודו-קיום של עייפות ואלגנטיות"
(מתוך "אנאפאזה" של בת שבע כוראוג' אוהד
נהרין)
בקשה ממש מיוחדת: "תקראו ותגיבו ואפילו תצביעו,
אפילו אם אין משהו טוב להגיד"
עברו מאז שנה או שנתיים, בקושי זיהיתי אותה, יותר נכון היא זו
שזיהתה אותי. נבהלתי למראה.
|
וכך ישבנו על הספסל החשוך, שמתי את ראשי על ברכיו והוא ליטף לי
את הלחי... "אני אוהב אותך".
|
- "מה את רוצה ממני?!" צעקתי לה וטלטלתי את הגפרור שהיה ביד
שלי עד שהוא נכבה,
נפלה שתיקה. אף פעם לא הרמתי עלייה את הקול ככה, היא הרי החברה
האמיתית היחידה שלי.
|
היא שכבה במיטה, השעה הייתה שמונה,ורק הגשם בא להתארח אצלה
והרוח לבכות בחלונה.
|
עכשיו אני רוצה לעצום את העיניים ולהקשיב למנגינה, להכנס
לתוכה, למה שהיא מחביאה בעצמה ולרקוד מהנשמה...
המוזיקה עוברת לי מול העיניים בצבעים וצורות שונות והגוף מתחיל
לנוע בלי שום תכנון והגדרה,
|
קיבלתי בשורה רעה,
צדקתי בתחושה.
נותרתי לבדי עכשיו,
|
בא לי להרוג אותך, לתקוע בך סכין
ולראות איך תבכה.
|
ואז, מגיע יום כיפור, ויום שלם אתה לא אוכל ושותה, ופתרנו את
הבעיה. אבל חפיף, יש אנשים שמאמינים בזה אז צריך לכבד אותם,
כמו שהם צריכים לכבד אותי. ואם הם לא עושים את זה מה זה כדאי
להם להתרחק ממני...
|
איך יכולת לעשות לי את זה? אחרי שאני הוצאתי אותך מהזבל? אחרי
שעזרתי לך להגיע לאיפה שאת עכשיו, אחרי שכל כך הסתכנתי , אחרי
שסבלתי מכל ההערות שלהם. השקעתי בך כל כך הרבה...
|
מפגרת שפוגעת במי שאוהב אותה, חושבת רק על עצמה,
על איך שהיא תחטוף צעקה,
לא חושבת עליו, למרות שהוא חשוב.
מה לעשות- מטומטמת
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
אני לא מבין למה
קוראים לזה תא
כפפות כשתמיד יש
שם אקדח!
יגאל עמיר, רואה
יותר מדיי
סרטים. |
|
