|
 
שמנמן, קצת נמוך, עם עיניים חומות וקוצים קטנים. ואפילו זנבנב
קטן. פשוט בהמה. וכמו בטטת טלוויזיה, הוא ישב על הכורסה עם
הרגליים השולחן, פיהוק בלי יד על הפה ואמר בקול עצבני:
"נו, איפה הנעלי בית שלי?"
|
אז נכון שאני מושפעת מאוז, אז מה?
|
זה היה ערב סתיו טיפוסי, של סוכות. הוא ישב על הספסל ברחוב,
מביט בעוברים והשבים ומדליק את הסיגריה הרביעית שלו היום ומלמל
בקול משתעל מסיגריות: "חג שמח לי". העיניים האפורות שלו הסתכלו
לשמיים, מחפשות אולי משהו, ציפורים או עננים. אבל השמיים היו
ריקות,
|
זה פשוט מאוד.
כי את אישה.
|
"לא! לא! תעזוב אותי!" צעקתי לו, אך הוא לא טרח להקשיב. הוא
לקח אותי בנוקשות וכלא אותי בתא הקטן ההוא שם. צעקתי כל דקה
ושלושים, שיעזוב אותי
|
אני עוד זוכר את היום ההוא. עברו 30 שנה ואני עדיין זוכר.
זוכרים את המשחק ההוא שהיינו משחקים בכיתה ד', "שבע דקות בגן
עדן"?
|
If someone from above
Would let you wish your truly and only one wish
What would you say to him?
|
She shall find new serenity
Leading the forlorn humanity
|
אבא שלי אדם שמח
תמיד מחייך ושואל לשלומי
אני אוהבת אותו.
|
בוא נגסוס ביחד
תתקרב אלי, תרגיש את החום שלי
|
לפעמים היא מכה אותי
מחשמלת
כמו ברק קטלני
|
והוא היה מונח שם
העיניים שלו היו עצומות, הוא עבר דרך ארוכה ומעייפת
|
אתה משקף בעיניי סוג של שלמות,
אחת שאי אפשר לדמות.
|
|
|
אם תרצו, אין.
הרצל בדיקי. |
|
