|
שום דבר לא קבוע, חוץ מהעבר.
להסתכל אחורה? או אולי עדיף שלא.
ובעצם אלה רק דברים שכתבתי כשהיה לי רע...
האם אני תמיד עצמי? אולי אומר עליי משהו, ואולי לא.
לשיפוטכם.
אומרים שכשאחד מת, האחר נולד.
אז אולי,
אולי עדיף לתת הזדמנות לאנשים אחרים?
אולי עדיף לפנות מקום?
אולי מישהו במקומי יביא תועלת?
או שהוא יביא אולי רוע..
או שאולי עדיף להביא רוע מאשר ריקנות?
אני תוהה - אולי הרוע גם עוזר?
הרי לכל דבר יש תפקיד בחיים.
תפקיד עם מטרה כלשהי. מטרה טובה, אני חושבת.
למי בכלל הייתה הזכות לחלוקה הזאת?
ולמה לי לא נתנו תפקיד?
הולכת אל הלא נודע,
ובכלל לא יודעת מהו ואם אני הולכת אליו.
כותבת בעיקר ברגעים שקשה להתמודד אתם. זה הכל.
i can do what i'm unable to do,
but i can't do what i want.
and what is it that i want anyway?
|
And now i`m sinking,
sinking in my own life,
thinking
how it could have been different.
|
and now i`ve come to the moment
where my own pain is my joy.
|
אפשר ללכת עכשיו?
החיים האלה לא בשבילי.
לא מרגישה, לא רוצה, לא צריכה.
|
אותו יום מסריח. בדיוק כמו היום. בדיוק כמו אתמול.
אין לי תקווה, ואני גם לא רוצה אחת...
אני אאגור דמעות, ואבכה אותן מחר...
|
מביטה - לא רואה.
דוקרת - לא מרגישה.
חושבת, אך אין תשובות.
|
צוחקת - הבכי לא קיים
מחייכת - העצב נעלם.
זאת אני,
לא כואבת, לא בוכה,
זאת אני.
|
האש שבתוכי,
אין לה חמצן, והיא נכבית.
|
היום היה חיוך על פניי.
חיוך אמיתי. לא צבוע, לא מאולץ.
חיוך שלא חייכתי הרבה זמן.
חיוך של צחוק ושל אושר.
|
השקט הצורח,
השקט הנבזי,
מחריש את פני,
גוזל את כוחי.
|
לא זז לשום מקום,
רק מתחבא לו עמוק בפנים
ומתכנן את הפגיעה הבאה,
|
-ילדה, מה את רואה?
-אני רואה שחור.
|
יש לי קיר - כדי להיתקע בו.
|
מביטה אל תוכי,
מחפשת,
אך לא מוצאת כלום.
|
כמו סכין שתקוע בגב
ואני מחכה למישהו שיבוא ויוציא אותו.
אבל אף אחד לא בא.
והוא תקוע, תקוע עמוק.
עמוק בתוך גופי, והוא אינו יוצא,
הוא רק חודר יותר ויותר עמוק..
|
לא שמחה,
לא כאב,
לא עצבות.
אין רגשות,
רק אדישות.
|
מיתר ועוד מיתר,
שותקת ובוכה,
נלחצת, משתגעת,
טועה, אך ממשיכה.
|
מתקרבת לאט לאט אל הקצה,
אך נכווית.
|
פעם ביום,
הרגשה של ריקנות.
|
שחור על גבי לבן
כותבת את לבי.
לא מהרהרת,
|
אין בי רוע. אין בי טוב.
יש בי ריקנות.
|
ככה סתם יושבת, מתנדנדת, מביטה באנשים מרחוק.
לא בדיכאון אלא סתם, לא מרגישה כלום.
אני חושבת על איך שלא צריכים אותי ומסתדרים טוב גם בלעדי.
|
מיואשת.
לא שותה, לא מעשנת,
אבל רוצה.
רוצה משהו שיבוא ויפיג את הריקנות,
אך אין קיים הדבר.
|
ובכל זאת, אני רוצה שאנשים יקראו את מה שכתבתי, ואולי הם יחסכו
מעצמם את מה שאני עברתי, או אולי יימנעו מלעשות משהו קיצוני.
|
אני בוכה.
הולכת ובוכה.
יושבת ובוכה.
שוכבת ובוכה.
ואין לי סיבה.
|
|
|
לה לה לה לה לה
לה לה לה לה לה
לה לה לה לה...
אחד ששכח את
המילים. |
|
