|
כתיבה סתמית המגיעה ממקומות אי שם, ואל אצבעות
הידיים הכותבות בשקט דברים לא ברורים. אין פואנטה
לדברים, וגם אין צורך בכך. הכל סתמי, כבר אמרנו?
הקופסה מונחת בצד השולחן. כל שנותר לך לעשות הוא לקחת את
הקופסה ולאחוז אותה בידך. אתה מביט בה ומתלבט עד שאתה מגיע
להחלטה. הקופסה מלבנית קטנה, כך שהיא נכנסת בקלות לכף ידך.
|
כל כך קר כאן. אני כבר 4 שעות בעמדה, והתה בתרמוס התקרר כבר
מזמן. נראה כי הדבר היחיד שמחזיק אותי ער ומרוכז, אלו המחשבות
עלייך. את כל כך חסרה לי עכשיו שאני כמעט משתגע. את בטח חושבת
עלי עכשיו כמו שאני חושב עלייך.
|
את עולה לאוטובוס ומתיישבת באחד הספסלים שבסוף האוטובוס. יש
נסיעה ארוכה לפנייך ובגלל המחשבות שרצות לך בראש, ברור לך שזו
גם תהיה נסיעה חסרת שינה. המנוע מתחיל לרעום, הדלתות נסגרות
והנהג מתחיל בנסיעה איטית לעבר היעד. והמחשבות לא מפסיקות
לרוץ.
|
דמיינו לעצמכם שאתם עומדים בתוך חדר ריק, חלל סגור, ואתם
מביטים על קיר צבוע צבע אדום. דמיינו שאתם מסתכלים בריכוז על
הקיר ומגלים שהאדום שבו הוא צבוע, קצת יותר אדמדם מאשר האדום
שאתם רגילים לראות. נאמר, אדום של דם למשל. אתם מביטים על הקיר
רגועים ושלווים, אבל ת
|
פעם היו לי שתי טלוויזיות. אני זוכר כשבאנו לבקר את דוד אפריים
במושב בצפון, הוא תמיד היה מתעסק עם מכשירים אלקטרונים גדולים
וקטנים, במחסן שהוא כינה 'המעבדה הסודית'. אני כילד תמיד
התלהבתי מהדברים שהוא היה מרכיב או, ברוב המקרים, מפרק.
|
אני יושב, את עומדת, וכל המצב הזה נראה כמו סצינה שלקוחה מסרט.
סצינה שבה עוד רגע אקום, אסטור על פניך ואת תסתכלי עלי במבט
מהופנט כשהעיניים שלך רצוצות בשברי דמעות. ואת כל כך תרצי לתת
לי סטירה בחזרה, אבל במקום להרים יד, את קופאת.
|
בזמן האחרון כולם מדברים איתי על נמלים. אני לא מבין מה כל כך
מיוחד בנמלים. אני בכלל לא מצליח להבין איך אנשים יכולים להנות
מדבר שולי כמו נמלים.
|
אני אוהב רכבות. הן ארוכות, מהירות ושקטות. והן בד"כ לא תקועות
בפקקים, אלא סתם נתקעות. גם הרכבת שאני נוסע בה כעת, ארוכה,
מהירה ובעיקר שקטה...
|
|
|
