|
פעם - פעם היו רגעים שרציתי לגרום לך לשתוק. הדברים שהיית
אומרת. מלכות האשליות הזו שהנדסת סביבך, ההתפכחות, הנפילות
הקטנות. חריקות השיניים בלילה כשאת ישנה, הבכי החנוק מתוך
שינה, אל תוך הכרית, ההכחשות
|
החשיבה והשיחה שלו הם כאדם טובע בים. מזמן לזמן האדם הזה מצליח
לצוף מעט מעל המים, לשאוף אוויר, לזעוק לעזרה, ולצלול שוב - עד
הפעם הבאה. אם אתה עומד על החוף אתה רואה רק את ההפסקות
הקטנטנות האלו, הנשימות החטופות.
|
כשרק הגיעה, נראה היה לו כאילו האור עולה פתאום, מציף הכל
בבוהק גדול, חודר לכל פינה בנשמתו, בלבו שכבר אמר עליו תפילות
אשכבה וכרכו בתכריכים לבנים ואפילו טיפה, אפילו טיפה אחת של דם
לא עברה דרכם עד האור הזה שהביאה איתה...
|
היא רוצה להתקפל כולה כמו עובר בתוך השקע הזה שלו, רק לכמה
דקות, רק לכמה נשימות, רק עד שהשקיעה הזו תיגמר כדי שיוכל לבוא
הלילה, ויוכל לבוא מחר, ותוכל לבוא שוב השעה הזו.
|
לפחות, היא אומרת לעצמה, לפחות לא לקח שום דבר שלא שלו.
שום דבר חוץ מעוד חתיכה קטנה מהלב שלה. כמו טבלת שוקולד גדולה
הלב הזה, וכל אחד עובר, שובר חתיכה וממשיך הלאה. בסוף, היא
יודעת, תשאר לה רק העטיפה.
|
שבע שנים עם המחלה הזו. שבע שנים של טפולים והקרנות ותרופות
והקאות וחולשה נוראית, ואצבעות שלא נשמעות למוח הפוקד עליהן
לנגן - והוא - היו שבועות שלמים, הוא אמר לי, שהדבר היחיד
שמחזיק אותו זו המחשבה שיוכל לחזור לנגן.
|
לפני חודש ראיתי בפעם הראשונה. הושיבו אותי על ספסל קטן בצבע
דומה לזה של קירות בית החולים. אומרים לי שהצבע נקרא אפור.
אני צריך מילון עם תמונות של צבעים - בעצם לא, עוד לא למדתי
לקרוא.
|
ניק דרייק מן הרדיו הישן מספר שנולד לא לאהוב אף אחד, יש אנשים
כאלו. היה יכול להיות יותר טוב אם אף אחד לא היה אוהב אותם
בחזרה. לא עובד העניין הזה, תמיד אלו אנשים נאהבים, אנשים
ששוברים את הלב לא כי הם רוצים - כי הם לא יכולים אחרת.
|
נכנס איש בבוקר אל הקיוסק שבבעלותו, מגלגל את התריס, שופת
קומקום לקפה, מחליף סחורה במטבעות ושטרות, ונזכר כי למחרת יום
נישואיו.
|
|
|
החיים זה כמו
קופסת שוקולד,
לפעמים הם עושים
קלקול כיבה.
הרב הראשי של
במה אחרי שראה
סרט
|
|
