|
עירום, ועיניים בוחנות אותי ללא הרף
אני מקטין את פסיעותיי, קרבן וטרף
|
חדות העין וצחות הלשון
שקרים המה
|
הראש המוטל, דיבב את פניו
הם אמרו לו, צחק, אל הצלם שבך אני יוצר
המחטים ינעצו ללא קושי, רק צחק
הראש המוטל, צחק כאשר סוסים בערביך
|
גמלוני, גמלוני הוא מותי , אך הולך הוא בצד חפוז
ומבלי משים הוא דורס אחרים
מבלי משים אך אני בחיים. מדוע זה? לא אדע מי לשאול
אף הוא עצמו דורס מבלי לחדול,
זה איננו שלי , אני לוחש למותי,
אבל הוא מתמיד ברמסו בתמימים.
|
השמיים היו חלקים כתער,
מעל לעוף-ים מוזר, ניער,
עיניי הקטומות שוטטו, חסרות מנוחה,
אל עננים לבנבנים מתמוססים לרווחה
|
עת ערב, את יוצאת מביתך,
לחלוחית אפילה תעלה על לחייך.
|
אני מתבונן בשיריי עד היום ואינני חש אלא תיעוב
למה פיללתי? המחנק נותר בקצה הסנטר
האטימות לא נופלת מזו של הקורא
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
אני רק רוצה
להגיד שנתקלתי
בפרוטוקול ועידת
כותבי הסלוגנים,
ונוכחתי כי שמי
לא הוזכר בין
הנוכחים.
נפגעתי עד עומק
נשמתי.
למה לא הזמינו
אותי?! זה שיש
לי שם של עכבר
אומר שאין לי
רגשות? זכויות?!
מכאובים?!
-פינקי פגוע |
|
