|
עירום, ועיניים בוחנות אותי ללא הרף
אני מקטין את פסיעותיי, קרבן וטרף
|
חדות העין וצחות הלשון
שקרים המה
|
הראש המוטל, דיבב את פניו
הם אמרו לו, צחק, אל הצלם שבך אני יוצר
המחטים ינעצו ללא קושי, רק צחק
הראש המוטל, צחק כאשר סוסים בערביך
|
גמלוני, גמלוני הוא מותי , אך הולך הוא בצד חפוז
ומבלי משים הוא דורס אחרים
מבלי משים אך אני בחיים. מדוע זה? לא אדע מי לשאול
אף הוא עצמו דורס מבלי לחדול,
זה איננו שלי , אני לוחש למותי,
אבל הוא מתמיד ברמסו בתמימים.
|
השמיים היו חלקים כתער,
מעל לעוף-ים מוזר, ניער,
עיניי הקטומות שוטטו, חסרות מנוחה,
אל עננים לבנבנים מתמוססים לרווחה
|
עת ערב, את יוצאת מביתך,
לחלוחית אפילה תעלה על לחייך.
|
אני מתבונן בשיריי עד היום ואינני חש אלא תיעוב
למה פיללתי? המחנק נותר בקצה הסנטר
האטימות לא נופלת מזו של הקורא
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
אני שוחה משמע
אני קייק!
קייק שלא יודע
לשחות, פשוט כי
אף פעם לא לימדו
אותו |
|
