|
רוצה מלוכלך
כי נקי זה כואב
|
הביטי בחוטים הקוסמיים הנמתחים
משני עברי הצעיף
הן את אני
|
ואנה הוליכו?
גם אם מדעת להרגיש
ייעוד מנצח
טחובים החושים באפילה
להבין איתותי היקום.
|
אלוהים עולה ויורדת
בסולמות הערכה
והמדרגות הנעות
אינן עוד למשחק
כשכל האנשים קניות
|
מנשקת שפתייך
וחשה במרקם האלוהי
של הווייתך השמימית,
זה העונג הצרוף בתוך הלב.
|
ברד התובנה מכה ברון
על גג מטרייתי המתנדנדת
כקרשנדו סועה
ומאיר אפילה מובסת מבפנים.
|
נשיותה הפורצת כאשד,
עוגבת משברי
לוחשת: 'קדיש קטן'
|
גופי השואל להתפקע
בתוהו המתערבל בבוהו,
אור על פני תהום
יזרח.
|
יום אחד אצרח כנפיים
למעוף חסר
ומהחיוך הנמחץ אספור נחמות לחיבוק
|
שורשי רזים
יחזרו אחר האור
להצמיח ענפים
|
צריך שארצה לגעת
וליצור כוונה.
|
האם תרצי אי פעם
שאדע באמת
לכתוב לך געגועיי
|
נפקחת לנשמתי העירומה
ברעדה
כזרזיף נעלם
אורה נחלש
|
לבנה שטה ברום תכלת
בעומק נשיותי ירחים זועקים
צופה אל מסתור מכושף בין שדייך
איך את לא מרגישה ?
|
תרשמי, תרשמי,
עוד כיסוף רנון אל קרקף אלמותי.
תקראי, תקראי,
אותות עלומים.
|
גערת גלי הים
כבתמונה אזוטרית
הזכירה זעפו של אב קדמון
|
לקדש שמו מעוונותייך
מחל
ובזיעת אפיים
מלח
שקד
|
הזמנת אותי ואת השקט שלי לבית קפה
החומות הצטרפו גם
יש קולות בראש שלי שמשמיעים מנגינה קבועה
|
לא צריך שתסבירי
'רק להבהיל'
ואם אפשר להכאיב
לתקוע קוצים, לשחרר ולזהם
|
נעה לעברי בחן
נמסה לתוכי בנגיעה
ותהיי לי גיישה.
|
כקוסמת את
מולידה מתוכי המילים,
מפרה את חלקת האלוהים בי
מסמיקה ומרגשת אישה
בכל רמ"ח אברייך
ושס"ה גידיי הקוראים אותך
כאותיות קידוש לבנה
לתפילת שמעי.
|
היא לא חלק מחיי,
שייכת לבחירותיה,
אני,
לא ביניהן
|
מנסה להזריק
מנה מוגברת של
הגיון ללב,
|
את יושבת מולי
ממחזרת את חוק הפרדת הרשויות
סביב החלום שלי
נע במעגלים
|
היינו דחוסים מדי
מכדי להידחק למה שנקרא
יחסים
כמו שני עוברים
[העיניים עצומות
הידיים מאוגרפות]
בהישרדות
|
מכניזם מיואש
מזדחל בסדקיי
מראיתו
יראתי
|
כי מאהבת אישה
תבוא ילדתי.
|
שטנו בנהר אשף
ממאנות לעגון
היינו החוף והלב רקד
אברים של ישות אחת
כלי קיבול למיתוסים מכושפים
אוצרות במוזיאון חיינו.
|
הכל צפוי.
גלוי וידוע מראש
דמדומי רשות נטולה.
ולמרות
את לוחשת
הרשות נתונה
שתבואי אהובה.
|
פנימיאלה אומרת אל
כי יש רגע אחד
של המוות
|
בנסיעה הזו, בכביש החיים המהיר
פס צר -
את בונה אנדרטות לדרמות
ושוכחת כר נרחב של חופש פעולה ובחירה,
הרגישי במרחב הבין-מימדי
כי גם אם תחפשי אלוהים בכל יום שני
אלוהות, רק בך, תגלי.
|
השיר הזה יפתח באנחות,
שנעימתן תכתיב הווייתן.
אני, רק אסמן סימנים,
אך את בקולך השמימי
|
נשים מתוחרות ואין כאן זנות.
מגוליינות כנרות שבת
מחלב צח,
מזינות שלהבת יה
ברוך וחמלה.
|
כשכאב קצת יותר מקצת
ובלב התפוצץ עוד וריד
|
מתנקה מדמיונות מורשת אבי
כדי שאוכל לספר לך
אמת ששיקרתי לעצמי
באמת.
|
רקדת
בטירוף על-חושי
מקצב קנאה.
|
כי כשהכאב שר
תמיד יותר קר
והגוף החשוף מרגיש
את כל הבדידויות
|
קישקוש אינטרנטי
בארבעה-עשר חלקים
|
במכולת השכונתית,
לא ראו לה מזמן את החיוך
ועוד שתיקה שלה סודקת קירות
בפסיעותיה בין השמשות.
|
ואני גומעת תשוקתך
כהלך במדבר
הצמא
להזדקקות הזו
שלך אליי
כדי לאשש
|
את באה אליי גלים, גלים, גלים,
שולי-חיי באדוותייך נוגעים,
מחלחלת לתוך תוכי אקוויפר המילים האסורות.
|
קצתי בתאווה מדומה
סתורת-הבל ומדמנה
עת דמינו לגאוות-כסילים
בתעתועייך המסתודדים.
|
נורייטה לחשת
'לא תמיד ענבים הופכים צימוקים
החיים הם רק מה, שאנו מהם עושים'
|
מבטך שואל רחם סרבני
לדלג מכשול
|
אדם שלא מתקמט בקלות
בין קפלי הזמן הסוער
זקוק לאהבה עבה
|
את ניצחת!
על מדפייך בוהק
אות-השד-האינטרנטי
מצמית.
|
רגשותיי טעונים טיפוח
כשמרכז הפנטזיות נסגר
עשי עמי חסד
ותתגלי בתוכי
ואתפלל ואציע סודותיי
אגע בך כמו שאגע בי ולא אוותר.
|
שטיפה כפולה באבקה מלבינה
השאירה אהבתך
ברה למחצה
סחוטה על לב.
|
ספטמבר חזר
שרב
שוב
נשבר
הלב
לרסיסים
עכשיו קר
|
כקליגרף קשיש המשרטט נהר מרוקם בגלי אשף
מחקת כל תו מן המילים שהיו
אנו,
כל שיכולנו -
|
ככל שתקנני בי
אעמיק להצפינך
חייה ספרותית מלוקקת
שוכנת ביביי
בציפייה חולנית
להתרגשות שתעיר מצוקות
בשם החוויה האמנותית.
|
בדיוק קוסמי מתחדש
נצרבת בלהט השיגעון
אהבתנו, כשאת רואה בי
בבואת השד המקנן בך.
|
לא ביקשתי קיצורי-דרך
של מילים שאולות
רק להתגשם בך מדעת
כסתיו מאוהב ארגוני.
|
אז לקחתי את ידי
בשתי ידיי
נחתני דרך
כמהון חבוי
|
אבכה מאושר
על שעגנת ברציף הנכון
ומכאב על אהבתנו
העוגנת
|
אלוהים בינינו אחת
ואת,
הו הבלנית שלי
אני טובלת שבע פעמים
ומתפללת
הצטרפי אליי.
|
אוחזות ידיים
צוחקות מבטן חצופה
בריצה משתובבת
המדרגות נעות
|
מציירת אותך
דיוקן זמני עם פוטנציאל נצחי
כותבת אותך בהפרעות
ומסדירה נשימות
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
|
