|
"The sea smelled like a sail whose billows had
caught up water, salt, and a cold sun. It had a
simple smell, the sea, but at the some time it
smelled immense and unique, so much so that
Grenouille hesitated to dissect the odors into
fishy, salty, watery, seaweedy, fresh-airy and so
on. He preferred to leave the smell of the sea
blended together, preserving it as a unit in his
memory, relishing it whole. The smell of the sea
pleased him so much that he wanted one day to take
it in, pure and unadulterated, in such quantities
that he could gte drunk on it. And later, when he
learned from stories how large the sea is and that
you can sail upon it in ships for days on end
without ever seeing land, nothing pleased him more
than the image of himself sitting high up in the
crow's nest of the foremost mast on such a ship,
gliding on through the endless smell of the sea -
which really was no smell, but a breath, an
exhalation of breath, the end of all smells -
disolving with pleasure in that breath."
Perfume: the story of a murderer by Patrick
Suskind
I rest with my fingers across
the dreams you possess
|
אם רק היית נשאר
וגם אם לא.
|
Since the wind has taken
What is mine?
|
so I could say
I knew you all along
|
It's just I never get tired
analyzing you
and you and you
whatever that means
|
All that could ever remind me of you
is left in the dust
of those gray skies
|
כל מה שנותר
מגבולות שהצבתי
חומות מתמוטטות
|
אשבר,
עד שאשמע את חריקת עצמותיי
כי ארגיש.
|
השעות הקטנות של הלילה
הן מן מפלט
|
רואה לך בעיניים
רשומות של בריאת עולם
ניצוצות,
של מציאות
|
כמו גאות קלה
דבר אליי
אולי מתישהו אבין
|
חוסר הוודאות ממלא את החלל
זה לא הסוג הנכון של דממה
|
משותקת
מהקסם הנעלם מן העין
|
בקרירות
בא הלילה
שומר לי אימונים
|
הייתי רוצה לראות...
מה חבוי מאחורי סליל של עשן
|
כשהשמש הנצחית
יוצרת קווים אופקיים
לקיומך המזדמן
|
ואני מרגישה אותה רועדת מפחד
מתחת לרגליי
|
ימים,
בהם עולמות נוצרים
ועולמות נרמסים
|
התפרצויות הכאוס
תואמות לעינייך
|
תמיד עומד שם
בין רסיסים של מהפך
|
פעם, היית יושב לצידי ומסתכל איך אני מנפחת עננים כמו בועות
סבון, צוחק ואז משתתק כשהמחשבות שלי המריאו יחד איתן.
תמיד חששת שאני נאמנה לרוח,
ואני... אני אהבתי את הים.
|
Billion light years
to reach something you've been craving for
that might just be the answer
or holds something deadly inside
|
אל הארכיון האישי (62 יצירות מאורכבות)
|
|
אני אשם שאכלתי
שעועית בגטו
מפעיל מלתחות
הגזים |
|
