|
זלמן
אדם שפוי המחפש את האמת.
אותו משהו חמקמק שלא נמצא יש האומרים שלא קיים.
לשם אני שואף.
החיים הטובים בשבילו משמעותם אהבה לחברתו ובירה כהה.
ופתאום רשרושי שקיות ניילון כמו סופת חול משתוללת במדבר רחב
מימדים. ואז שקט.
שתיקה אבסולוטית מפחידה יותר מכל רעש טורדני שאתה מכיר. האי
ודאות משגעת, משתקת אותך ואין מה לעשות.
|
אשק את צווארך - אשק אותו ואחוש אותך מתפתלת מהנאה
|
ספרי לי על גופך הענוג, סמוק משתוקק למגע, ספרי לי
|
ניצב מול כוחותיי
כנערה עירומה מול מראה.
|
ברגע אחד מאיים להציף את העולם
חתיכות של עגבנייה מתערבבות עם יאוש.
|
לדעת שאין מנוס מאותה שלכת ארורה
להישאר ערום.
|
מלנכוליה, בכל טיפת גשם שנוחתת ליד חלוני.
אני נרגע לשנייה.
|
רציתי שלא יעמדו מלכת שוב שעה שהיא פוסעת חרישית
אל תוך העיר השסועה.
|
עם כל צעד ההשפלה נהיית עמוקה יותר ויותר.
כמו אמירה שמתחזקת בשיר כתוב היטב.
|
להתמכר לעקרבים
לשוטים. אלה שאבי ייסר אותי בהם.
|
שניות בהן הידיים שלי מלהטטות על המקלדת הקשה.
ואני כותב מילים, צירופי אותיות סתומות.
|
|
|
