היא תמיד תוכל לשים את הראש על הכתף שלו ולבכות, או לא לבכות,
ופשוט להרגיש אותו.
להרגיש שיש לה את המישהו הזה שלא מתבלבל כמעט אף פעם.
כשהוא מתבלבל כל העולם רועד לה.
בתקופה ההיא חשבתי "נו, ואם אנשים רואים אותי, אז מה? אז
חושבים שאני מוזרה, אני חייבת להם משהו? אסור לי להיות מוזרה?
מה הבעיה בלהיות מוזרה? הם לא מכירים ולא יכירו אותי
anyway..."
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
