למה פיית החשכה? אינני יודעת באמת, זה פשוט הדבר
הראשון שעלה לי לראש; אולי יש לכך סיבה, אולי לא.
אבל לפעמים אני באמת מרגישה כך, כמו המלכה של החשכה,
של מין ריק כזה שקשה למלא. לפעמים אני מרגישה כאילו
אני נמצאת בתוך מעטפת של שקרים וצביעות שבאה
מהמשפחה, מהחברים, מהעולם; זו בעצם הסיבה לכתיבה
שלי,להתנתק, להגיד בעצם מה אני חושבת, לפרוק את הכל,
לתת מחאה שקטה, כי לא הייתי מעיזה לעשות זאת בקול
רם. הכתיבה שלי זו הדרך היחידה לצאת מהבועה.

תמיד זוגיות הבטחת שתמיד תהיה לצידי. אבל אתה לא.

שיר בדידות הדמעות מכסות את פניו באופן קבוע הוא נופל, הוא שוקע, זה כבר מזמן ידוע המציאות המסריחה החלה מחלישה את כוחותיו

הספד הספד הספד. אני כותבת הספד. הספד על שנים של בדידות, הספד על אהבה. כי מחר כבר לא אהיה פה.