|
"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי
הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל
לכל שיעור .
זה האור שבנו - לא האפלה שבתכונו - שמפחיד אותנו
יותר מכל .
אנו שואלים את עצמנו - איזו זכות יש לי להיות מבריק,
יפהפה, מוכשר ואהוב ?
למען האמת - איזו זכות יש לך לא להיות ?
אין שום דבר נאור בלהצטמק כדי שאחרים לא ירגישו חסרי
- בטחון .
ככל שניתן לברק שלנו להאיר אנחנו מעניקים, בלי מודע,
רשות לאחרים לעשות כמונו . ככל שנשתחרר מהפחדים
שלנו, נוכחותנו תשחרר אחרים מפחד .
- נלסון מאנדלה .
איך יכלת
לאגור מספיק כוחות
למסע ?
|
דידיתי בעודי נופלת
וקראתי לאבי בשעתי
למצוא שריד מנוחתי .
|
מים זורמים
ונחישות קמעה
תחושה נשגבת,
מעוררת חמלה.
|
חיוך ילדותי הוא מצייר
ותנועות תמים, מקשט.
ידי אמן, מלטף
שיר שמחה הוא מצפצף.
|
ואת -
יודעת, שכל כך הרבה נדמה לך -
שאת יודעת ,
שאת רוצה למעשה
רק להמשיך וללמוד -
לדעת .
|
בין ורידי, בין ימי
בין שפתי ובין רגלי
קיימת היא,
ומוחשית עד בלי די.
|
כמו ילדה קטנה
שכמהה לסוכרייה -
כמהה אני אליך.
דמי רוצה לחוש את מתיקותך,
וורידי רוצים להרגיש את נוכחותך.
|
לעיתים דבר לרגע
לא נראה משתלם
לעיתים חסר טעם
מלא חשש ואולי מעט מופרך.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
בואי אלינו בואי
אלינו אלינו
לים...
ואם לא לים אז
לדירה שלי!
ד"ר מישה רוזנר
מתגעגע לזאת
שאהבה את התל
אביבי וממתין
במספן ציוד בתוך
חדר האוכל קומה
מינוס שתיים
הקריה תל אביב. |
|
