|
יפעת גילתה שבעלה בוגד בה.
ככה, פשוט מאוד, חד מאוד, ללא הכנות מיוחדות לגילוי הזה.
אייך היא גלתה? ממש במקרה, תודות לפלאי הטכנולוגיה העכשווית
שעובדים לטובה ולרעה בשני הכיוונים...
|
מוח אנליטי, גוף חזק חסון ובריא, היא חשה שככל שחיי הנישואין
שלהם התקדמו, יחסיהם נעו אחורה.
היא כל כך רצתה לקבלו שוב חזרה, כפי שהיה אז, לפני שנים, איש
צעיר וחייכן, צנוע, עניו בעל חוש הומור.
קצת "יורם", אדם שקסם לה יותר מכל בני גילו. דמות עם פגמים,
אנושית
|
יש כאלה שיודעים לאהוב עד מוות...
יש כאלה שלא יודעים שזה אפשרי.......
|
אין שבוע שהוא לא משובץ לרדת לתפקיד ליווי שיירות מבחמדון
למעלה בהר מעל העננים דרך עליי ולמישור החוף, לכיוון דרום,
הביתה, עובר הוא בצומת גאלרי סמעאן לא רחוק מבניין הארמון
בבעאבדה של ג'ומאייל, עם השוטר הקבוע בעל כפפות הלבנות...
|
הצלילים היו צלילי שיר מוכר וידוע, מנחם רץ על מסכי ומדפסות
המכשור, ניתוח מהיר של המידע הצביע על האתר שבו תלה את תקוותיו
בשנה האחרונה, העוצמה והכיוון שלא השאירו ספק, הם באו מ"שם",
עמוק בחלל. חישוב מהיר של המחשב הראה על מסע של כ 6000 שנה עד
הגיעו למקלט של מנ
|
אלכסנדר שטורמן היה כל כך ביישן שפחד לפנות לפחות, אפילו ולו
פעם אחת, אלי בבקשת העלאת שכר.
כל שנה הייתי בא עליו מיזמתי ושואל: "אלכס, נו? כמה אתה רוצה
לקבל תוספת השנה?"
|
איך נהפכתי לאיש הכי מבוקש בבוהמה התל אביבית... איך נעשיתי
לדמות שכולם רצו אותי, אייך הוכתרתי ל"פושר" של ת"א
רבתי!!!...ואני בכלל לא ידעתי שאני כזה!!!...
|
אין טיזר, מה לעשות?
ככה זה היום........
דונה קריסטינה הייתה מאוד בודדה........
|
הם הרגישו מאוימים מהצלחותיו, במיוחד הפרופסור, יהודית כהן, בת
ה57...אשר הייתה שם דבר עולמי בחקר nanomachines
מולקולריות...היא סירבה בכל תוקף לתת לו מעמד של קבע במחלקה
והפקולטה, היא העדיפה את דר4 סיגל טבת, האפורה וחסרת הכריזמה,
לדבריה, סיגל שקדנית, מסורה וע
|
השדר היה די מפתיע בתוכנו:
"תגיע לבית המרחץ התורכי שבמינכן, ותחפש את "ההוא עם הכלי
הגדול, שיש לו גם..." הוא ינחה אותך ל"מטרה שיש להוציא לפנסיה
מוקדמת"... , כאן השדר היה פגום ולא ניתן לפענוח, אבל סיסמת
ההתקשרות היתה ברורה:
שאלה: "האם ניתן להחנות מאחור?"
|
"אבא, בוא מהר, אני בבילינסון בחדר מיון, נשבר הראש!!!! הייתה
תאונה
זוהי הקריאה הטלפונית שהושארה בטלפון הנייד של אבי
וזוהי הודעה כלשונה, שהעביר לי אבי לטלפון הנייד שלי: "בוא
מהר, רוץ למיון, אחותך שם!!! אני מגיע תיכף גם, כך ת4עינינים
לטיפולך, מהר!!!".
|
המלכה הביטה בערגה בספר התנ"ך שניצב על השידה בסמוך לראש.
ביד ענוגה ובתנועה איטית ומחזורית ליטפה את הכריכה, בהשחילה
אצבעות מהוססות בינות דפי הספר, כאילו חיפשה את מילות ההקדשה
הכתובות, שתדברנה איתה, תחזרנה אהבה, כתגובה לאהבה שהיא משקיעה
בליטוף הספר הקדוש.
|
דר' אלו, שחום העור, הביט מבעד למיקרוסקופ, פניו התחילו ללבוש
ארשת של אי שביעות רצון ואולי אפילו ייאוש קל התחיל להתהוות
בעיניו. הוא הרים את ראשו והביט מעבר לשולחן המעבדה העגול
לכיוונו של פרופ' הים מלוכסן העיניים...
|
צוהריים אחד, קם מיכאל לצאת להפסקת הצוהריים במסעדה התימנית,
לשם הגיוון, לאכול איזה מלווח עם חומוס פול וביצה. שום דבר
מיוחד לא קרה, העסקים צלעו כרגיל. לפתע...
התפרצו לחדרו, אנשים עם חליפות ועניבות בליווי שוטר...
|
אני תמיד הייתי חוזר לצבא, בעצמי, ללא עזרת אבי, ללא הסעה.
כלום. בגיוס הוא רק הסיעני לבקו"ם וזהו. ישר לעבודה שלו, חינוך
ספרטני כזה, כה חשבתי שצריך להיות וזה התאים לו.
|
....שלושה ימים לפני השיחה הזו, "ריחפו" יואל, מפקד ה"רחפת",
עדי "נווט הזמן" ואני, ניר "איש הקשר" של המסע. תפקידנו במסגרת
"החברה לניתור הזמן" בע"מ שבת"א, היה למקם "גששי ביות" עבור
משלחות המדע והטיול בעתיד. זאת עבודה די חדשנית אבל לצוות
"יואל" המשימה לא ראשו
|
-שלום אדוני הנשיא, כאן היועץ לענייני בטחון. מצטער להפריע לך
בקליפורניה שטופת השמש.
-שלום, שלום, מה אתה רוצה? אני קצת עסוק.
-קרתה תקלה חמורה בניו יורק.
-מה קרה?
-נפל מטוס מהשמיים על בנין התאומים הצפוני.
-למה? שאלתם את הטייס? הוא ישן טוב בלילה?
-לא יו
|
מהרגע שעיניו נחו עליה, בחצר של שכנו המכובד, ידע שהיא תהי
שלו...כבר כמה ימים שהוא עוקב אחריה מבעד לצמחיה של גנו, דרך
עצי הדובדבן והכרם הקטן שלו...
הוא הביט בה, ערג לגופה, כמהה היה לתלתליה, לורוד של עורה
הצעיר, לנשימותיה הזעירות...זוג עיני השקד שלה...
|
עדי ישבה מול המסך ובהתה בשתיקה בדמויות המרצדות בתזזית
מבוימת. תנועות הזימה ומבטי הערגה הביאו לה את הקבס בגרון. זה
ניראה לה כל כך בהמי, כל כך בזוי, כל כך לא ארוטי, כל כך
מכני...
|
מגיל צעיר יי"בא רצה להיות חשמלאי, כמו אבא שלו, אבל עד מהרה
התברר לו שכישוריו מוליכים אותו "קצת" מעל לחשמלאי מוסמך, בעל
טנדר סוסיתא המבצע עבודות חשמל בבניינים בהקמה או תיקוני לוחות
חשמל בקיימים...
|
מביט למטה, משכיבים אותי על איזו בטן רכה ודוחפים לי איזה בשר
לפה ומשם יוצא נוזל לבן, כמו ההוא שהיה קודם, אבל בטעם אחר,
טעים דווקא, רוצה עוד ומנגבים אותי, אבל אני אוהב להיות רטוב,
אוהב חושך, אוהב להפליץ ולעשות בועות אוהב לפתוח את הפה
ולהשפריץ מים על הבטן.
|
לא הכל נראה כמו שזה נשמע...
לא הכל נשמע כמו שזה נראה...
|
חמימות כפות ידייך
הרכות של אצבעותייך
כה מזמין
אותי לרצות בך
|
מביט מטה מהחלון
חיוך של עצב
הארץ מתרחקת
הכחול משתלט על החום
מטשטש גבולות...
|
ואני שוקע
שוקע
למצולות יורד
והקרקעית אינה קרבה
והלחץ גדל
והפחד צובר
והקור את הלב עוצר...
|
אני מביט בו
היא עסוקה אתו
אני מביט בה
הוא עסוק אתה
ידיו סביבה...
|
אני מביט לתוך עינייך
ורואה את עצמי
אני רואה אותך
רואה אותי
וטוב הדבר בעייננו...
|
אנשים דקי דופן
לכעורה לא שונים
הם, נראים באופן
שלא משדר
בשום צופן
על איכות התוכן...
|
אף פעם זה לא מספיק לך
אף פעם את לא נינוחה
כל נשימה שלך
היא ההקדמה לזאת העמוקה
שבאה אחר כך...
|
אני אישה ארבאלט
לא בנויה לבאלט
לא חרישית כקשת
אלא ברייה רועשת...
|
תראה לי שאתה נושם
תראה לי שאתה עדיין שלם
תראה לי, רעי שאני לא חולם
תראה לי שאני ראוי, להיות חברך...
|
תני לזה לעוף,
לפרוס כנף
במורד ההר,
לתפוס מהירות האור,
לקראת המישור...
|
דעי אותי מבראשית
קראי בי בדברים
חשבי לתוכי בויקרא
תעלעלי בנשמתי במדבר
|
תני לי שוב להרגיש
אל תשאירני להיות אדיש
לרגש הקדום, העתיק
שיזרום בעורקי ויעמיק
יזכיר ימי כקדם
מימי גן העדן.
|
הזמן...
לא בחרתי בו
לא בקשתי אותו
הוא בא...
הוא כאן...
עורב...
|
רואה אותך צעירה ויפה
בובה חטובה
באריזתך הצעירה
אין בך פגם, לא רבב
הכל כאילו מושלם
פאר בורא העולם,
אישה
אבל המבט הוא כל כך תם...
|
היא מרחפת בדרכה
ממגנטת את מבטי הסביבה
היא הולכת,
היא שטה,
היא מפליגה
|
זוג רגליה פעור
לא מסתיר
אף תאור
תחת שמש יוקדת מזיע ויוקדת
היא ישנה בתרדמת
עפעפיה סגורים
נשימתה כה לוהטת...
|
העוזר הקטן של אימא
שם, לבד
ממתין בדד
שאבא ילך
|
ואז שוב כמו גל
להסתער אל על
ולרדת ל"שם"
ולעשות באלאגן
בשפתיים אילמות ה"הן"
|
והיה ותתיכי אותי, אהובתי
תיצקי לתוכך
אחדור לכל נימי תבניתך
אתמצק בקווי מתארך
אעתיק אותך
אהיה כפילך
|
אף צמח, אף ניצן לא יביט מעלה
לא יונה, לא עורב יחתכו באוויר
לא נחש וזיקית יזחלו על סלע קריר
והארץ קרועה
והעם קמל...
|
והן מחליקות אחת על השניה
והן מקררות אחת את רעותה
והן מחממות אחת את חברתה
והיא נוטפות ממני אלייך
אותן הכי אוהב...
|
זרמי המערבולת של תנועתך
מסחררים את חושיי.
|
לקחתך בזרועותיי
להצמידך אלי
להרגיש את חומך
הכמוס בגופך
זורם לגופי
|
לקחתך בזרועותיי
להצמידך אלי
להרגיש את חומך
הכמוס בגופך
זורם לגופי...
|
הנשמה החלה להיבלע
קטנה וקטנה
הלכה ונעלמה
כל יום במידה קטנה
קמצוץ כל רגע ושניה
פיסה אחרי פיסה
|
אהבתך היא כדבורה פעלתנית
חגה, חגה סביבי
במעוף תזזיתי...
|
נשימה בנשימה מתערבבת
מורגשת, לא מורגשת
מרפרפת על פני
שפתי
עיניי...
|
לרפרף כמו רוח קלילה
בערב אביב
ללכת סביב
למעלה ומטה
ימינה ושמאלה...
|
להב חד
זה מה שאת
להב בודד, אחד
להב חרב סמוראית
ארכאית
חודרת בעדינות
ישר ללב
יוצאת בכאב
בדם ועצב...
|
להביט בי כמו אישה טורפת
לחייך אלי כמו אישה אוהבת
להתגנב לעברי כמו אישה טורפת
לענגני כמו אישה אוהבת...
|
לודר, גש מולי
הבא את עצמך לי
קרע ברך לקראתי
הרכן ראשך לאומתי
הסב מבטך ממני...
|
להקשיב לדממה
לראותך נושמת
עיניים עוצמת
מגששת בעייפות היד
לאחוז בי מעט
לחוש את אצבעותי נסגרות
מועכות את כף ידך קלות
להושיט את ידי השניה
ללטף את ירכך הקרובה
לגלוש עם היד
למקום שחמד
|
פקחי אותן לקראתי
אל תסבי מבטך
תביטי לתוכי.
|
אז תבוא אלי היום
ותהיה כמו חנו הקרתגני
צא לאורך חוף גופי
כאילו ארץ כנען הייתי
חקור את קימורי...
|
הכאב הזה, לא הלך
אחרי כל פגישה איתך
כאשר נפרדים כאילו בי מכרסם
הוא נשאר, ואני המשלם
שוכב צמוד לגברת אחת בדד
אם ילדי וחושב על האותה, לבד...
|
מצאתי קופסא
קופסת פלא משונה
עם חיבור לאוזניה
וווסת שמע,
לעוצמת השמיעה
|
מתי, מתי תמצאי מזור?
מתי, מתי נפשך תשקוט?
מתי, מתי הרוגע יחזור?
אהובתי לבנת העור
מה ירגיע אותך בזאת?...
|
עמדי מולי, נזירתי
עלמתי הבתולה
הרשי לי לקלף את תמימותך
שיפחת אלוה
התייצבי מולי,
האשמדאי
|
האדום של להט תשוקתך
הכתום של חמימות גופך...
|
זה מגיע אט אט,
חודר להכרה
כמו טפטוף
גשם קיצי.
|
עננים כבדים עלי מהלכים
מקצה אופק עד קצה האופק
השמיים של חיי, באפור
מרוחים למכביר
|
פגשתי את האהבה
היא הייתה יפה
סוערת, תוססת
חסרת רסן
קשת בענן ביום סגריר
קרן אור מבעד לענן אדיר
היא ההבטחה
|
היו היה פעם...
הים היה פתוח ורחב
פעם רגשותינו הפליגו
אל האופק
פעם היית דופן ימין
ואני דופן שמאל
פעם היית החרטום
ואני הירכתים
|
קניתי פרחים
בשלל צבעים
זר ורדים
צהובים לבנים
ואפילו ורודים
וגם אדומים...
|
לגלות אותך לאט, לאט בהתמדה,
לא למהר, לא להיחפז, לא לשכוח,
|
רכבתי אלייך
כדי לרכב עלייך
האספלט רץ תחתי
כמו שאת גנחת מעלי
מהר, מפותל לתוך האופק...
|
ערוץ קטן זרם לו
בין גבעות קטנות
וחשב בלבו:
"אני זה היקום כולו
אני הוא הכל, תמיד" ...
|
רעידות כה זעירות
עוברות ברגלייך
כמו אדוות אגם קיצית
גלי ויברציה עדינים
כמו זרם אלקטרונים עלום...
|
שובר יחסים
יש בינינו
כמו שובר גלים
בינך לביני
כמו עדשה המעקמת
את מבטינו
|
נהוג לומר ש"שח מט" הינו "משחק המלכים"...
אבל...
מי הוא הכלי עם השלמות ה"מושלמת" בתנועה על ה"לוח"?
כן, צדקתם!!!
המלכה!!!!
אז אולי זה "משחק המלכות"? ככלות הכול...
|
תני לי לתקוע שורשים בך
לחדור עמוק כל כך
לפלס דרכי בבשרך
להתחבר לנפשך
|
תן לי לעמוד עם גבי אלייך
את אומרת
-אבל לא אראה את עינייך-
תן לי להתכופף
את אומרת
-אבל לא אוכל ללטף שיערך-
תן לי לעמוד על ארבע
את אומרת
-אבל לא אוכל לנשום את נשימתך-
|
תן לי לעמוד עם גבי אלייך
את אומרת
-אבל לא אראה את עינייך-
תן לי להתכופף
את אומרת...
|
|
|
- צריחה זה בח'
או בכ'?
- תלוי איך
כותבים את זה.
סניף האקדמיה
ללשון במגרש |
|
