|
אופוריה מזויפת נמצאה בשנת 83 בכרוב ליד
צ'ארנוביל... (או ככה טוענים אנשים מסוימים) אבל למי
זה מזיז?
עכשיו היא מבלה את רוב זמנה בירושלים בין לימודים,
כתיבה, נגינה ושאר ירקות.
בכל אופן היא תשמח לתגובות בכל שפה דת גזע ומין
"אני מתלבט איך להרוג אותך"
"מה?"
"ברצינות, אני חושב איזו דרך הכי תתאים לך, יש לך רעיונות?"
|
ככל שעוברים יותר תחנות הפרצופים משתנים לעמומים יותר, כבר לא
אנושיים.
אנשים עם קרניים, שדים עם תיקי מסמכים, נימפות במכנסי עור,
כולם עולים לרכבת בדרך אל הפחד.
|
אנחנו מתחילים ללכת בשביל הפלסטיק הכתום עם גינות דשא מגומי
קטנות בצדדים.
השמיים כחולים כחולים וכבר מתחילים להוריד את השמש לאט לאט
ולהאיר אותה בפנס אדום...אבל עדיין רק קצת. אני לובש את המשקפי
שמש שלי כי אני כבר לא יכול לסבול את צבעי הפלסטיק של השמיים.
|
היא קונה לי אושר.
אני לא יודע מאיפה , אף פעם לא ראיתי כדורים שכתוב עליהם
"אושר" בסופר פארם אבל היא מסיגה.
היא אומרת שהיא מכירה מישהו, שמחלק את זה רק לחברים.
|
לא הרבה אנשים יודעים את זה , אבל גם לשמש יש צד אפל.
שנים ניסו להכחיש את זה כדי שתישאר לאנשים האשליה שנשאר עוד
משהו מושלם בעולם הזה.
|
היא צרחה שכולם פה בירוקרטים מסריחים ושאלוהים יכול ללכת
להזדיין,
ושנמאס לה מהעולם הזה ושהוא עוד יותר דפוק מהקודם...
|
שאריות מהפיטריה עדיין בשמיים אבל הן מתחילות להתמוגג לאט
לאט.
השמיים סגולים-כתומים והשמש כאילו נהייתה הרבה יותר אדומה,
גדולה ואיכשהו קרובה יותר לכאן.
|
בסוף כנפיים גם ככה קיבלתי בלי קשר... מסתבר שאצלנו זה גנטי.
ובמקום לטייל בכל העולם ולשמור על שלום ואהבה אצל האנשים
הקטנים (מסתבר שביטלו את התפקיד הזה), אני אמור לחפש עכשיו את
הזקן'.
אתם לא מתארים את ההקלה כשסוף סוף יצאנו לפעולה.
|
ואנחנו שנינו יושבים מחובקים מקור (אנחנו שפויים מידי למשהו
אחר)
מסתכלים איך הכל נשרף, לא שבאמת נשאר הרבה, אבל זה כבר לא
משנה.
כביכול רגע רומנטי,
אבל לא בינינו...
כי אחרי הכל אנחנו האנשים הכי שפויים (ולא רק בגלל שרק שנינו
נשארנו)
|
בשביל לממן לה את לימודי הפסיכיאטריה היא מחלטרת בתור סופרוומן
בערבים.
היא שונאת את העבודה. חרא של שעות, זוועה של אנשים, אבל מה
אפשר לעשות כסף זה כסף
|
היא החליטה! היא הולכת לפלוטו.
אין אנשים על פלוטו,זה רחוק מידי בשבילם מהשמש...ומהכל בכלל.
קצה העולם והחוצה.
וחוץ מזה לא הרבה אנשים מוכנים לגור על כוכב עם שם של כלב
מצויר
|
Another pill to kill the mind
Smoked up another cloud of dreams
|
It's not me who I'm killing here
It's the shadows of you
I need my final escape
Trapped in a life time deja vu
|
White broken space
Surrounding white broken dreams
Those dreams I left before I died
|
רק בשדות קרב מוצאים פרחים נדירים
משיעמום ממציאים מלחמות פנימיות
חללים נשברים בין קירות סדוקים
אנשים מתרסקים לתקרות
|
חרי שהכל נגמר
ואלוהים ברח מהארץ
אני מכבה את האור, ומתחילה לנשום.
וכבר אין לאן ללכת
ואין לאן לברוח
אז פשוט להרדם
ולהתחיל לחיות
|
לוקחת עוד מנה רק בגלל שבא לה...
לדפוק ת'ראש בקיר או לדפוק כדור
|
אל תבקש סליחות, אין איש אשר שומע
אל תנסה להצית את הכוכבים
נפץ את הבועה , ויטפה שקט
זהו הראקוויום לחולמים
|
ועכשיו כשהשפיות מתפרקת...
|
רק אתמול מצאתי חתיכה ממנו, מי שהיה אמור להיות החבר שלי
פעם...רק שעכשיו הוא חתיכות חתיכות.
|
טיפה ועוד טיפה ועוד אחת. 743 טיפות נפלו על החלון מאז שיצאת.
עדיין חושך...רק שבבים דקים של אדום מתחילים להופיע בקצוות
השמיים.
אני כבר לא ישנה, בחולצה הענקית שלך אני יושבת על החלון
וסופרת את הטיפות, 747,746...
|
|
|
