|
נולדה בשנת 1985 בריגה שבלטביה. עם הזמן התגלגלה
לארץ.
התחילה לכתוב באפריל 2004 אך כמעט והפסיקה מאז.
האם זה טוב או רע ? רק הזמן יגיד.
הסוד הוא להשאר בתנועה..
רוצה שהעבר יישאר בעבר, למצות את ההווה,
ושהעתיד לא יראה כל כך שחור.
חולמת לעוף..
A token of love
Love we never had
|
When I was little I was told
I can be whatever I want
When I'll get old
|
The empty words are crying
|
Feeling empty, vile and selfish
Why the hell do you still stand me?
|
I don't want to lose you
But you keep abusing me
Cannot tell you anything
Without being scared
|
Weary of all the fighting
All the sadness in the air
Struggling for survival
No more do I care
|
Every sound she makes
Is music to my ears
Her smile can light a thousand suns
And melt away my fears
|
True calling cannot find
Can't even detect what's truth
In my mind
|
You say you love me
But you don't
You say you trust me
But you won't
|
כותבת אני אליך
אתה כל עולמי
לך הוקדשתי עם לידתי
אך מה אני בשבילך?
פיסה קטנה בטווח ראייתך
גרגיר אבק ותו לא
|
סגרת בפני הדלת
משאירה אותי מרחק פסיעה ממך
|
נשמה בודדה
בוכייה ושבורה
עמדה על צוק לבדה
בפני הבחירה
|
הכדורים מרים הם
טעמם עז בגרוני
יודעת אני שישפרו הרגשתי
אך להכריח עצמי לקחתם
אינני מסוגלת
|
חורכת אותי
מבפנים
הרגשה רעה
תופת ייסורים
עד בוא
כאב
|
מחליפה צבעים בין רגע
מתמזגת בסביבה
|
אתה ממלא בחיי
תפקיד מרכזי
|
רגשות שהיו ואינם
אורבים כצללים
|
ציפיותי אינן עוד
אין לי עוד צורך בהן
אעלה אותן באש
ואצפה בכלל הצבעים המתנדפים ברוח
|
מועקה מהדהדת
בין קירות נשמתך
מזינה כיבי לבך
ומכבה ניצוצות התקווה
|
לא הבינותי ואף לא אדע
מדוע הייתי כה גלמודה
|
הוא פגע בך
אך את בשלך
מכורה לטיפה המרה
|
המערכה כבר תמה
אל נא הביטו לאחור
|
קל האוויר בריאותי
אך הכאב
כמו משקולת
מכביד על הלב
|
ציפיותי אינן עוד
אין לי עוד צורך בהן
אעלה אותן באש
ואצפה בכלל הצבעים המתנדפים ברוח
|
עורגת אליך בשכבי על מצעי הקרים
זועקת נואשות שתשוב אלי
|
שרשרת של טעויות
הובילה אותי הנה
טעויותיך וגם טעויותיי
צריך לקחת אחריות על מעשיך
|
הנשימה קשה
לקום,
עוד יותר
|
קשה לי להאמין
שתראה אותי מעבר למסכות
שתצליח לחדור את מעטה היום יום
|
ידי עוברות על גופך
גופי הוא אחד עם שלך
רק רגע קטן והגלגל מסתובב
בשנייה הבאה דבר לא נשאר
|
רחשים מוזרים
פורצים בקצב לא קצב
|
ההרגשה הזו שאתם נשרפים מבפנים די דומה לצרבת. לא בדיוק, יותר
דומה להרגשה שלך אחרי שתיית איזה וויסקי חזק שעובר בגרון וצורב
לך את כל הבפנים עד שהוא מתפוגג.
|
|
|
למה אף פעם אי
אפשר לא לחשוב
על שום דבר?
שיהיה לגמרי שקט
ובלי מחשבות
בראש? למה גם
כשרוצים לא
לחשוב על כלום,
עדיין חושבים על
זה שלא רוצים
לחשוב?
בלונדינית
מתוסכלת |
|
