|
נולדה בשנת 1985 בריגה שבלטביה. עם הזמן התגלגלה
לארץ.
התחילה לכתוב באפריל 2004 אך כמעט והפסיקה מאז.
האם זה טוב או רע ? רק הזמן יגיד.
הסוד הוא להשאר בתנועה..
רוצה שהעבר יישאר בעבר, למצות את ההווה,
ושהעתיד לא יראה כל כך שחור.
חולמת לעוף..
A token of love
Love we never had
|
When I was little I was told
I can be whatever I want
When I'll get old
|
The empty words are crying
|
Feeling empty, vile and selfish
Why the hell do you still stand me?
|
I don't want to lose you
But you keep abusing me
Cannot tell you anything
Without being scared
|
Weary of all the fighting
All the sadness in the air
Struggling for survival
No more do I care
|
Every sound she makes
Is music to my ears
Her smile can light a thousand suns
And melt away my fears
|
True calling cannot find
Can't even detect what's truth
In my mind
|
You say you love me
But you don't
You say you trust me
But you won't
|
כותבת אני אליך
אתה כל עולמי
לך הוקדשתי עם לידתי
אך מה אני בשבילך?
פיסה קטנה בטווח ראייתך
גרגיר אבק ותו לא
|
סגרת בפני הדלת
משאירה אותי מרחק פסיעה ממך
|
נשמה בודדה
בוכייה ושבורה
עמדה על צוק לבדה
בפני הבחירה
|
הכדורים מרים הם
טעמם עז בגרוני
יודעת אני שישפרו הרגשתי
אך להכריח עצמי לקחתם
אינני מסוגלת
|
חורכת אותי
מבפנים
הרגשה רעה
תופת ייסורים
עד בוא
כאב
|
מחליפה צבעים בין רגע
מתמזגת בסביבה
|
אתה ממלא בחיי
תפקיד מרכזי
|
רגשות שהיו ואינם
אורבים כצללים
|
ציפיותי אינן עוד
אין לי עוד צורך בהן
אעלה אותן באש
ואצפה בכלל הצבעים המתנדפים ברוח
|
מועקה מהדהדת
בין קירות נשמתך
מזינה כיבי לבך
ומכבה ניצוצות התקווה
|
לא הבינותי ואף לא אדע
מדוע הייתי כה גלמודה
|
הוא פגע בך
אך את בשלך
מכורה לטיפה המרה
|
המערכה כבר תמה
אל נא הביטו לאחור
|
קל האוויר בריאותי
אך הכאב
כמו משקולת
מכביד על הלב
|
ציפיותי אינן עוד
אין לי עוד צורך בהן
אעלה אותן באש
ואצפה בכלל הצבעים המתנדפים ברוח
|
עורגת אליך בשכבי על מצעי הקרים
זועקת נואשות שתשוב אלי
|
שרשרת של טעויות
הובילה אותי הנה
טעויותיך וגם טעויותיי
צריך לקחת אחריות על מעשיך
|
הנשימה קשה
לקום,
עוד יותר
|
קשה לי להאמין
שתראה אותי מעבר למסכות
שתצליח לחדור את מעטה היום יום
|
ידי עוברות על גופך
גופי הוא אחד עם שלך
רק רגע קטן והגלגל מסתובב
בשנייה הבאה דבר לא נשאר
|
רחשים מוזרים
פורצים בקצב לא קצב
|
ההרגשה הזו שאתם נשרפים מבפנים די דומה לצרבת. לא בדיוק, יותר
דומה להרגשה שלך אחרי שתיית איזה וויסקי חזק שעובר בגרון וצורב
לך את כל הבפנים עד שהוא מתפוגג.
|
|
|
"רגע, מי זה
רסקולניקוב? זה
קשור איכשהו
לבחור מהזלזל?"
"השנון" מקשיב
בשיעור ספרות |
|
