[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








פ. שרה
 shooshkin

אל היוצרים המוערכים על ידי פ. שרה
נולדה בצרפת ב- 1978. עלתה לארץ רגע לפני היום
הראשון של כיתה א', אליו הגיעה לבושה בחצאית ג'ינס,
חולצת מלמלה לבנה ותיק צד מפלסטיק שקוף. רק בכיתה ג'
רכשו לה הוריה ילקוט כחול עם כיסים אדומים כמו לשאר
הילדים.
מוקסמת ומושפעת מרחל המשוררת, אוהבת לכתוב במילים
פשוטות, של יום יום, בשורות קצרות, ספורות, כדי לבטא
את קשת הרגשות הגדולה, העצומה של החיים.
השירים המובאים כאן הנם מתקופות שונות, מבטאים רגשות
שונים ומתייחסים לאנשים שונים. אולם כולם מבטאים
אותה. מנסים לפחות. מתוך הכתיבה, מנסה להבין את
עצמה, בנפש מעורטלת, ללא מסיכה.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
בני נשען על הגדר, הצית סיגריה ואחז בה כאילו יש בכוחה להציל
אותו מהמפגש הקרב. עשר שנים עברו מאז ראה אותו, את אחיו הגדול.

של מי הייתה המסיבה ההיא, אני כבר לא זוכר. דברים תמיד באו לי
בקלות, אז יותר מהיום, אבל בכל זאת. כל הבנות היו מאוהבות בי,
ולי לא נותר אלא לבחור.

היא החלה צועדת, חוצה את גדר היוטה. וכמו חצתה את הראי של
עליסה בארץ הפלאות, הכל לפתע השתנה. עשרות אנשים, שוכבים על
החול, שוחים, מדברים, צוחקים - עירומים. השלווה, אותה חשה בצד
השני של הגדר, התגמדה לנוכח ההבעה של כל אלו שסבבו אותה,
והאקסטזה, האקסטזה שהרגישה


לרשימת יצירות השירה החדשות
אודה
אהובתי.
דמעות עולות בעיני כשאני מעלה
אותך בעיני רוחי.

אהבה
אני חושבת עליו כל ערב
לפני השינה.
אני כמהה אליו, לריח גופו
בד"כ בשעות הצהרים.

חיים ומוות מתמזגים בי
הדם ניגר ממני
חם, מתוק, דביק
בידי הכוח לבנות או להרוס.

וכמו נעלם ההמון,
כמו השתררה הדממה,
כמו קפא הזמן
אתה

אהבה
בנשיקה האחרונה
נאחזו כל
הרוך והעצב שבינינו.

מינימליסטי
כאילו מנסה לפרוץ דרכו מבעד לחזי

יחסים
מעניין מה היית חושב
אם היית קורא את כל
שכתבתי עליך,
לך.

ייסורים
ליל אמש, לא מרפה
חוזר אלי במראות, בצלילים, בתחושות
שהיו מנת חלקי

תחליטי.
לא להתפשר כי את כבר בת 25
תחליטי.
שלהתאהב זה אנושי ולא טעות גורלית

בדידות
הפחד הזה
חוזר לחלחל בי
בחיבור שבין סוף

אכזבה
רסיסים של אהבה
כמו טיפות טל מנצנצות
נוגעות לא נוגעות
נמוגות באוויר

עצב
בימים, את עוברת,
או אולי הימים עוברים אותך

הגות
תמיד הדברים הקטנים, הרגעים האלו של היום יום.
הטלפון, שמצלצל פתאום, מחדד את השקט.
או הרוח, מבעד לחלון, שמזיזה מעט את הוילון.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
יומן
הייתי רוצה שמישהו יחזר.
יחמיא, ישלח פרחים, יתקשר.

אני יוצאת מן האוניברסיטה, צועדת במורד השביל. מימיני הכפר
עיסאוויה, משמאלי ירושלים, העיר. מאחורי בנין האוניברסיטה
העברית, לא רואה אבל יודעת, נמצאת כיפת הזהב והכותל המערבי.
מציאות בלתי אפשרית.




אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
הנה מוטלים
סלוגנינו שורה
ארוכה...



זוזו לסטרי, בן
אחיה של דודתו
מצד סביו של
ג'וני אלתרמן,
כמעט משורר
לאומי


תרומה לבמה





יוצר מס' 20419. בבמה מאז 27/2/03 14:33

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לפ. שרה
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה