|
shooshkin
נולדה בצרפת ב- 1978. עלתה לארץ רגע לפני היום
הראשון של כיתה א', אליו הגיעה לבושה בחצאית ג'ינס,
חולצת מלמלה לבנה ותיק צד מפלסטיק שקוף. רק בכיתה ג'
רכשו לה הוריה ילקוט כחול עם כיסים אדומים כמו לשאר
הילדים.
מוקסמת ומושפעת מרחל המשוררת, אוהבת לכתוב במילים
פשוטות, של יום יום, בשורות קצרות, ספורות, כדי לבטא
את קשת הרגשות הגדולה, העצומה של החיים.
השירים המובאים כאן הנם מתקופות שונות, מבטאים רגשות
שונים ומתייחסים לאנשים שונים. אולם כולם מבטאים
אותה. מנסים לפחות. מתוך הכתיבה, מנסה להבין את
עצמה, בנפש מעורטלת, ללא מסיכה.
בני נשען על הגדר, הצית סיגריה ואחז בה כאילו יש בכוחה להציל
אותו מהמפגש הקרב. עשר שנים עברו מאז ראה אותו, את אחיו הגדול.
|
של מי הייתה המסיבה ההיא, אני כבר לא זוכר. דברים תמיד באו לי
בקלות, אז יותר מהיום, אבל בכל זאת. כל הבנות היו מאוהבות בי,
ולי לא נותר אלא לבחור.
|
היא החלה צועדת, חוצה את גדר היוטה. וכמו חצתה את הראי של
עליסה בארץ הפלאות, הכל לפתע השתנה. עשרות אנשים, שוכבים על
החול, שוחים, מדברים, צוחקים - עירומים. השלווה, אותה חשה בצד
השני של הגדר, התגמדה לנוכח ההבעה של כל אלו שסבבו אותה,
והאקסטזה, האקסטזה שהרגישה
|
אהובתי.
דמעות עולות בעיני כשאני מעלה
אותך בעיני רוחי.
|
אני חושבת עליו כל ערב
לפני השינה.
אני כמהה אליו, לריח גופו
בד"כ בשעות הצהרים.
|
חיים ומוות מתמזגים בי
הדם ניגר ממני
חם, מתוק, דביק
בידי הכוח לבנות או להרוס.
|
וכמו נעלם ההמון,
כמו השתררה הדממה,
כמו קפא הזמן
אתה
|
בנשיקה האחרונה
נאחזו כל
הרוך והעצב שבינינו.
|
כאילו מנסה לפרוץ דרכו מבעד לחזי
|
מעניין מה היית חושב
אם היית קורא את כל
שכתבתי עליך,
לך.
|
ליל אמש, לא מרפה
חוזר אלי במראות, בצלילים, בתחושות
שהיו מנת חלקי
|
תחליטי.
לא להתפשר כי את כבר בת 25
תחליטי.
שלהתאהב זה אנושי ולא טעות גורלית
|
הפחד הזה
חוזר לחלחל בי
בחיבור שבין סוף
|
רסיסים של אהבה
כמו טיפות טל מנצנצות
נוגעות לא נוגעות
נמוגות באוויר
|
בימים, את עוברת,
או אולי הימים עוברים אותך
|
תמיד הדברים הקטנים, הרגעים האלו של היום יום.
הטלפון, שמצלצל פתאום, מחדד את השקט.
או הרוח, מבעד לחלון, שמזיזה מעט את הוילון.
|
הייתי רוצה שמישהו יחזר.
יחמיא, ישלח פרחים, יתקשר.
|
אני יוצאת מן האוניברסיטה, צועדת במורד השביל. מימיני הכפר
עיסאוויה, משמאלי ירושלים, העיר. מאחורי בנין האוניברסיטה
העברית, לא רואה אבל יודעת, נמצאת כיפת הזהב והכותל המערבי.
מציאות בלתי אפשרית.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
הייתי יכול
לכתוב סיפור.
הייתי יכול
לכתוב שיר.
הייתי יכול
לצייר ציור.
הייתי יכול לפסל
פסל.
הייתי יכול לנגן
שיר.
אבל אני כותב
סלוגן!!! |
|
