"מפה לשם נודד,
עינוגים קטנים גורמים לי אושר.
התהילה נמצאת עכשיו במרחק נגיעה,
מחטי אורן דוקרים בגופי, בשנתי.
חלומות מנקבים חורים בבשרי,
כף רגלי לא דרכה מזה זמן,
על ריצפה של בית.
חול הים וסלעים נעימים למגע.
כובד משקלי מרחף בחוסר משקל, על אדמת הארץ הפראית
הזו,
השקיעות בעיני עוצרות נשימה, שוקעות בדממה.
מפה לשם בודד,
חופות מורמות מעל ראשיהם של חתן וכלה,
ומעל לראשי רק חופת כוכבים.
חופה של חופש קסום שנקרא בדרכי,
בכל מקום בו האישון הכהה מתרחב,
והכחול מתעצם אשא את עצמי בברית נצחית,
בטבעת חיתית סנפירית שתשפריץ חכמתה לכל עבר.
כך טוב לי,
קח נורמלי,
הפוך בו למטורף, שנהו לשונה, הרחב תודעתך."

מה שקרה אחריי שהלכת עמדתי על סירה חונה על החוף עם הגולדסאר ביד, מתנדנדת כמו יצורה תל אביבית זקנה עם שיניים צהובות בזיגזגים של פיראטית עם צחנת רום וצרחתי את המילים של השיר

בוהן הלל יש לי שערות על הבהונות קרסוליים עבות