|
אנחנו גרים בפיסגת הר עם נוף מדהים ביופיו.
כל בוקר אני הולכת לכיוון הצוק,
וזורקת כל מיני דברים קטנים כמו: נעליים, חלקי
מכוניות, בקבוקים או כל דבר אחר ששוכב לו בסביבה.
זה פשוט הפך אצלי להרגל, מין דרך להתחיל את היום.
את כל זה אני עושה לפני שאתה מתעורר, כדי שאוכל
להרגיש שמחה יותר שאני למעלה, כאן, איתך, מוגנת.
ועכשיו מאוד מוקדם בבוקר, כולם ישנים ואני שוב על
הצוק המוגן שלי, עדיין זורקת דברים ומקשיבה לרעשים
שהם עושים בדרכם למטה ועוקבת אחריהם במבטי עד שהם
מתנפצים. אני מדמיינת לי איך הגוף שלי היה נשמע,
מתנפץ לו על הסלעים, אם כשהוא ינחת, העיניים שלי
יהיו סגורות או פתוחות.
על כל זה אני חושבת לפני שתתעורר כדי שאוכל שוב
להרגיש מוגנת פה למעלה איתך...
ביורק
שיר שתמיד התחברתי אליו
נעמה (מבלי להסתכל) - "האמת היא שאני מנסה לכתוב עליך. איך אתה
מסביר את זה? הרי בהתחשב בזמן שבילינו ביחד היה אפשר לצפות
שאני אוכל לשלוף משהו בקלות...
|
אגדה על ילדה שהייתה כל כך קטנה שההורים שלה היו צריכים להאכיל
אותה עם פינצטה וזכוכית מגדלת, הילדה שהייתה כל כך קטנה רצתה
מאוד לשחק עם שאר הילדים אבל הם היו גדולים וגם כשרצו לשחק
איתה לא הצליחו.
|
הגענו לסוף האגם ושם ג'פרי הסביר לנו שההיפופוטמים כמעט לא
יוצאים מהמים אבל אם במקרה הזכר אלפא שלהם יוצא אז חייבים לרוץ
מהר לעץ הכי קרוב והראה לנו שכל עץ מוקף בגדר נמוכה שההיפופוטם
לא יכול לעבור. עמדנו קרוב למים, מסתכלים על ההיפופוטמים
ונדהמים.
|
אם תרצה לראות את השיניים המושלמות שלי
תצטרך לגרום לי לחייך
|
אולי נדבר
ואולי לא
אולי נתנשק
ואולי לא
אולי נצחק עד שתכאב הבטן
ואולי יבוא פתאום מישהו ואני אלך איתו
|
גע בי, רק תיגע בי
רציתי לומר
ולא ידעתי איך
|
הייתי רוצה לפתוח
את חדרי ליבי הכמוסים
לחרוץ את ליבי
כמחרשה את אדמת השדה
להפוך ולגלות
כל רגב נסתר
|
פותחת אלבום של תמונות
רואה שם אותנו
פנים מצחיקות
נזכרת לאט במראות
ואיך בשבילי נתת מכות
|
איזה דיכאון שוטף
חבורה של עכברי העיר
במרוצה אחרי זנבם
כולם עייפים
מרוטים
חסרי כל
ובעיקר
חסרי שקט
|
עמדתי מול עצמי במראה
עמדתי מול עצמי במראה וקיללתי
קיללתי את עצמי במראה וראיתי.
|
רוצה לרצות אותך לתמיד
יודע שלא יכול
|
רוצה להיות כל דבר יפה שאתה
מסתכל עליו,
רוצה להיות כל דבר שאתה
אוהב.
|
ככה באמצע השוק, באותו יום שבו חשבונות הבנק של שנינו הוגבלו,
תפסת אותי ואמרת "את יודעת מה, לא אכפת לי שאין לי כסף בחשבון
אם את איתי"
|
סוכות שנת 1988, הסרט מתאר מאבקים חברתיים של ילדים בכיתה ד'
כשבמרכז העלילה נעמה נגד אביעד המסית של הכיתה.
|
זקנה
את יודעת, אני פעם הייתי פסלת,
אהבתי לפסל ולא היה אכפת לי מכלום, על הכול ויתרתי
ועכשיו... למרות שהרופא אומר שאני טפו טפו טפו...
בת כמה אני נראית לך?
|
האקסית נראית כמו קומקום שרתח, צועקת על עמית
אקסית: תכבה כבר את הדבר הזה!!!
בובה: תכבה את הדבר הזה!!!
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
הייתכן שהוא כבר
לא מכבד אותי?
שלי בהרהור
טרום-פמיניסטי |
|
