|
בסופו של דבר התארגנתי על עברית,
אז ככה, שמחה לחזור, שמחה לשוב ולהיות.
שמחה לחזור לחשוב, שמחה לחזור לכתוב,
בעיקר שמחה.
מכירים את זה, שפתאום אתם מישהו אחר, פתאום אתם
שונים ממה שאתם זוכרים?
מסתכלים במראה, ושואלים... מממ.. זה אני שאני? אני
שהייתי? שיהיה? מזה. מי זה?
מכירים את זה ?
אז זה בערך מה שקורה\קרה לי. יותר נכון, קורה\יקרה
לי אני מניחה. אנלא סגורה עדיין על איך הדברים
הולכים כשאתה גדל ומתבגר, זה אפילו מוזר לי, ההרגשה
הזאת.
אבל אני מניחה שזה קורה לכולם, לכולנו.
רק מבקשת לדעת שאני לא לבד בעולם, לא לבד עם שאלות,
לפעמים מוזרות, לא לבד עם הרגשות, כאבים ואהבות.
בכל מקרה, תודה, מקווה שנהניתם, מקווה שתהנו.
I want it fresh and I want it now
I want it in my mouth, and I NEED it in my arm,
I want to let it burn but not too much
I'm sure you'll understand me if I won't quit this much!
|
היא תסיים תיכון תעשה בגרות מלאה הכי טובה
שהיא תוכל לעשות. כי לבגרות לא צריך לחשוב. צריך ללמוד כמו
תוכי.
ואחרי התיכון היא תתגייס והיא תהיה בטח איזה פקידה או מורה
חיילת או משהו.
|
אבל היה אדם כזה. והוא צחק מדי פעם והוא חיי פעם.. והיו לו
חלומות
ושאיפות. הוא בכה והיה עצוב ובדיכאון, אתלטי מצטיין, תלמיד
מצטיין. חרוץ
חכם במיוחד. צנוע. שקט. תמים. חכם. צנוע. שקט. תמים.חכם.
ממשפחה טובה.
|
כן, גבירותיי ורבותיי, הניצבת לידי היא אכן האישה הזקנה בעולם.
היום, במלאות לה 150 שנים, בראיון אקסלוסיבי ובלעדי איתנו,
ערוץ 7.
|
ועכשיו שוב פעם אני פה. באותה הסיטואציה. עם המקלדת והעכבר
והמסך המכוער..
והנה. אני כותבת פה..
והופ.. אין לי מילים שוב פעם לתאר .. את מה שבפנים..
זה כלכך הרבה.
זה כמו הכאב בטן שיש לי עכשיו.
|
כל לילה, עושה את אותו מסע,
נכנסת למיטה לאחר מקלחת,
סוגרת אורות.
מסתובב אין ספור פעמים מצד לצד.
לא מצליחה להרדם,
וכל השאלות עולות מחדש.
|
אני צריכה לקבל מחזור, איזה זין זה נכון?
בטח זין, ענתה מיכל לשולמית, הכי פאקינג חרא שיכול להיות.. אני
נשבעת לך
עדיף לחלות בגזזת מאשר לקבל מחזור.. איך אני שונאת את זה!
ועוד ככה בטיולים וכאלה.. וואי..גועל נפש.
|
עכשיו אנחנו יושבים. אני יניר ויערי. יושבים בבריכה. רואים
כוכבים נופלים, מסתכלים וצוחקים, מביעים משאלות, מעלים
רעיונות,
מדמיינים מפנטזים. חולמים. עלינו. כשנהיה גדולים.. כשנהיה
גדולים...
|
שמחה שחזרתי לכתוב ולקרוא, בעיקר לנשום נדמה לי. בעיקר לנשום.
השתנתי המון בשנתיים האחרונות, לקחו ממני הרבה אבל נראה לי
שקיבלתי יותר.
...
ובכל זאת להמשיך לשאול! אידאלים הם לא פורצלן בארון זכוכית
מוצג לראווה, לא!
לקחת,לגעת, לטעום, לנשום, לעשות, ליזום, לסת
|
הבננות!! היא צעקה, הבננות הכחולות נתקעו לי בעיניים!
הצילו! אני לא יכולה לראות! מנחם תעזור לי! בקשה?
אבל מנחם והנסחבים עמדו בצד והתפקעו מצחוק בגלל שכל הדם זרם
והרטיב לה את החולצה וראו שהפיטמות שלה עומדות.
|
ומה יהיה אם לא יאהבו אותי?
אז תהיי כמו כולם.
מה.. לא אוהבים את כוווולם?
את רובם.
מה .. את רוווובם?
כן. את רובם.
אז מה רובם עושה?
רובם זה עושים..
|
תמיד שמעתי סיפורים על זה שאני סוג ז', אבל עד לפני חודש לא
הבנתי למה הכוונה.
|
עוד 10 ימים נחרב העולם, לפחות כך שמעתי.
|
ערה עד מאוחר
כשלא נשאר דבר
מחפשת אלוהים
מחפשת משהו בחיים
חסרת אהבה
חסרת מנוחה
נערה בהפרעה
|
לא רוצה יותר
לא רוצה להמשיך להתהלך
חצי בחיים
לא רוצה יותר להסתובב
סביב שקרים
לא רוצה יותר לעשות
כאילו
|
תמיד הייתה לי הרגשה טובה כשראיתי אותה, ואם לא, היא שיפרה
אותה.
תמיד היה לי חיוך על הפנים כשהיא דיברה איתי, ואם לא אז היא
עשתה.
היו לי פרפרים בבטן תמיד כשבאתי אליה, או היא אליי.
הייתה לי סחרחורת נעימה תמיד שהיא ליטפה אותי, או אני אותה.
|
רוצה לכתוב מה שלב
בלי שתצחקו או שמישו יעלב
מחפשת ת'מילים אבל זה לא יוצא בגרוש
מחפשת מנגינה ויוצא רק זיוף.
|
נהנים מהגעגוע
אבל רק אם הוא לא קיים לעתים קרובות
מנסים לנגוע
אפילו כשהידיים מאחור קשורות
רוצים לראות
ויודעים שהעיניים כוויות
|
ילד עם עיניים כחולות
הולכת ברחוב בלי דאגות
למה כולם מדברים כלכך המון שטויות
צהוב הופך ירוק הופך כחול
ולא מפסיק להשתנות
ואם תשאל לא תקבל תשובות
כי אףחד לא יודע מה לענות
|
אתה הולך, ולא יודע לאן
אתה חושב, על מה? שכחת מזמן.
|
לבכות אסור
זה ידוע לכל
לא שואלים שאלות
פשוט יודעים שזה אסור
|
תדליקו נרות כי מצאתי את אלוהים
תגידו להתראות כי הלכתי למקומות אחרים
|
מתתי לשישה חודשים
לא כתבתי לא שרתי
ולא הסתכלתי בעינים לאנשים
|
בעיקר אני מתגעגעת לימים של הילדות שלי, לחיים ללא אחריות, ללא
מחשבה, ללא מחר.
בבניאס שורצים, כל ערב ארוחת ערב ביחד מכינים, לפעמים ארבעתנו,
לפעמים +20 אנשים. לפעמים הייתם נשארים לישון אצלי, לפעמים רק
את, לפעמים לבד. רוב הזמן מטיילים, תמיד הפוכים!
|
כל חיי חלמתי על הרגע הזה, הרגע שבו אוכל לצעוד עם שתי רגליי,
אל העולם האמיתי.
בלי מסגרות, בלי בוסים, אנשים מעליי שיש להם סמכות על חיי,
הורים, מנהלים, בוסים, מדריכים.
שאני אהיה אדון לעצמי. גברת במקרה שלי.
|
מישהו פעם אמר לי ששנה מבוזבזת זו שנה שלא ירדו לי בה דמעות
הן מאושר והן מעצב.
|
את מתכוונת לזה שאני צריכה לצאת מהפאזה של הלם תרבות. שאני
צריכה להפסיק להתבכיין, לעבר, ולגעגועי בית.
שבעצם קיבלתי מתנה,
שקיבלתי חופש חד פעמי, לשנות ולהשתנות כפי רצוני, בלי להתלבט,
בלי להתחבט, בלי להתחשב. אינדיבידואליזם טהור.
|
אבדתי לעצמי,
כאילו בלעה אותי האדמה.
היכן אני?! מחפשת, שואלת,
אך אין מוצא.
אני רוצה אותי חזרה! צועקת על החלל הריק
וההד חוזר אליי כמו מכה.
ולאן הוא יחזור, חושבת לעצמי, מסתכלת על גופי
החלול והריק.
ללא תוכן, ללא פילפל, פשוט - ללא.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
אני אישה בת 34
ויש לי שדיים
גדולות.
אפרוח ורוד
מתחזה לאישה
בצ'טים. |
|
