|
איל גדל על חופיי נואיבה אשר בסיניי,בגיל 9 גורש מגן
עדן בפעם השנייה ומאז בעצם מחפש מקום לטעת שורשיו.
הרהורים שמובאים כשירה או דיאלוג בין הכותב לבין מה
שנסתר מן העין,חלקים של תת מודע נחשפים במסעו לגילוי
עצמי.
פרצופך עצוב, משתקף בחלון
את באה כמו זריחה מאוחרת
ילדה את לא שייכת לכאן
|
אף פעם לא מוצא את עצמך
רגע בשקט.
כשמתחיל להתעכל איזה רגע ממך
פתאום זה שוקע.
|
התקדמות אקראית לעבר נקודה של סוף
משתנה אך קבועה בסה"כ
כמו נדחס לראות אויר של חוף
מתענג בתוך צלילי היקום שסביבי
|
|
|
יורד לך דם
מהפופיק!
המכחישנית |
|
