|
עת, יגיש הפסטו
לצד מצע אדום של בשר ועגבניות טריות.
|
לובן גרביו ושיערו
מפיחים מסגרת פסטל מהוהה
|
אתה יכול ללכת מפה
אם אתה רוצה,
אתה יכול לרדת,
אל הרחוב,
אתה יכול ללכת לשפת הים
לראות שקיעת שמש,
אתה יכול לקוות לטוב.
|
שעת ערביים בה רואה אדם את חייו
|
דמי מותר לפניה,
באדמת חמרה מוקפצת,
|
חלקת החלום
בורות עמוקים, רעב
חצבים באים
|
זו הילדות של בנים ובנות
טרם ידעו מגע ומישוש.
|
זה שחרב עליו עולם,
שנותר ברחוב לבד,
מפריח יונים
בא והולך
|
לכל אורך
הדרך שבין כרם התימנים
והארלם.
|
הכאיבי לי,
סרסי את מבושיי מחשבותיי,
אני נרצע של עבדות לאחרות שכמותך,
|
למרות שהמקרר שלי חף
מתחושות האוכל שכל כך אהבת
|
והכוכבים, קוראים לי
לגעת בעץ התפילות
שבחצר ביתי.
|
אני אומר לכם רעי
ארורה האשליה
|
ליל-בכי חלול של נשים עוגנות
בתוך מרינה של חטאי קדושים
|
ליטף שורשיו אדמה
כיסה עליו צבע ירוק זהוב
נחליו זרמו למראשותיו
|
בדרך הלילות הלבנים
אספנו את זיכרונות הפחים והחתולים
ואכלנו שאריות של זמן שרוף
|
המעט שבי,
חולק לאורך פסי רכבת.
יבואו נא הזרים ההולכים
בדרך, יקרעו להם פיסות,
|
משום שעכשיו, הגיע זמן בו אלומות
אהבתנו נאספות אל טנא הביכורים
אותו נביא אל הכוהן בבית המקדש
להעלות את פרי אהבתנו מנחה של
|
ראיתי ציפור צוללת
מגבהים.
במעופה מבקשת
לצנן נוצותיה.
|
מאבקת את הרצון
ומבקשת ממנו להיות
מנורת אלאדין,
|
מלחמות העבר
משומרות בתוך צנצנות ריבה
|
חוץ מיום אחד
שאוכלים הרבה לפניו
ועוד יותר הרבה אחריו
|
מבקש ממנה לקשור אותי בצוואר
להוליך אותי ברחובות העיר
|
מראות קריסטל
מלוטשות "גלאט"
מחזירות את המציאות
בזווית שגורמת לי
סנוורים.
|
עם הזמנים
טבע ראשון נעשה
שני ופחות ראשון
|
הוא כבר צריך לבוא
להשכיב אותי לישון.
|
כך המילים,
כך התוצאה,
באות מן האין,
חוזרות אל המה.
|
צריך להגיד לרחל
שאני כבר מת
|
פרי גדל בתוך פרי
על כך יש לברך
|
נחמה לא תבוא,
רק עם בוא גשמי החורף.
|
עכשיו,
ריח תבלינים נודף
מזיעתי.
נועץ שיניים בחתיכה
של בשר
|
חלומות שעוד לא נחלמו
קללות עסיסיות מטוגנות במיץ גויאבות מתוק.
|
בנפשי - ראיתיה מתהפכת בכף
|
הדממה בינינו פורשת מרבד של סימני שאלה,
בדים פרומים של פשתן ומשי
|
המתים במוות,
כבר לא יחיו
עץ.
|
מן המים יחלחל אל האדמה,
מן האש ישוב אל הרוח.
|
הים - מאחוריי
פניי - קדם
ארץ נגבה ממששת
|
רחוב נווה-צדק
חג השבועות, שנת אלפיים.
|
גופך האצילי, דרוך, מוכן,
מפסל מצב התחלתי של
רגע דרמטי.
|
שוב, תבוא אלי,
רחפנית - יחפנית בסבך
שיחי הפטל
|
פינת החלומות
בואכה, אביב.
|
סימני שאלותיו - בטחון
יצוק, לימדני ללכת,
לנשום, להכות
שורש,
|
בשר מבשרי
מתחככת בי, עוטפת אותי בנשימת
חייה, מתבוננת בי בעיניים של עננים.
|
תשובות בינה
רצוא ושוב בסולם
לשאול שאלה
|
מיתה לבנה,
ירח, דרך חלון
שר בראסאנס.
|
הלוויה שלי תיערך
בשנים עשר מקומות
ובשנים עשר עתים
|
כאשר בתי הקטנה מתבוננת
בי, בתוכי
|
מעוטר עטרה,
נזר תפארת,
גווני לבן, ותכלת זהב
|
הן לא בי האשם,
שהרי אני, כעלה הניתק מן
הענף, מן העץ,
וכל הדרך עד לאדמה, מבחינתו -
|
שלוש בבוקר,
שתיים עשרה דקות לפני,
למען הדיוק.
|
מעשי מחשבותינו, אומנות בצלאל,
רוב עמל חרט לתפארה
|
אל מראית העין,
האף והפה,
מכאן ועד סוף
כל הצומות, הנדרים
|
|
|
אם אני לא אצליח
לפרוץ לפנטגון,
אף אחד לא
יצליח!
בן לאדן כהאקר
מתוסכל. |
|
