עומד הוא, יחיאל, ברחוב אלנבי, במרכזה של תל אביב, ומביט בו,
במצחצח הנעליים במבט מזרה אימה. עומד הוא שם בקומתו הקטנה, אך
מוצקה, שערו השחור ועיניו החודרות מאיימים על סביבתם וידו
משחקת בשתי הלירות האחרונות שעוד נותרו לו בכיסו, מגלגלת אותן
מצד לצד, בעוד הוא שו
|