|
ההלכת פעם
במורד רחוב חשוך
וגבך אל הים, אשר
רחש גליו כהמולת ההמון
|
לשערך,
ניחוח מיוחד.
- כיום ראשון של עונה
|
לא משקף אני
את עצמי נאמנה
והראי הישן סדוק, נשבר.
|
בעצב כתבתי שורות אלו.
בלי טינה, כטיפת גשם בעלה
העומדת ליפול.
|
בקרים של חיבה עוד נעודו לנו.
שירים של לטיפות ואהבה,
פיהוקי חיוך מאושרים ושיחות
ללא מילים.
|
טבעתי בנהר של פריחה מזהיבה
עת אצבעות של ארגמן
לחשו לי דברי אהבה.
|
קורא אני בין דפים
על תשובות לשאלות של פעם.
מהלכים עלי קסם
תהומות הזמן.
|
כל הערב שמרת לי טינה
על פצעים שהזנחתי
|
אצבעות ארוכות על גבך
מציירות באהבה את שרטוטי חלומותי,
חלומותינו
|
השתיקה
יפה מתשובה ניצחת
יפה מעוז רוח
יפה ממצהלות
ויפה משיר.
|
|
|
"דחילאק חרגול,
כשישאלו אותך-
תמציא לי
מילים
אחרונות
מגניבות, לא
סתם איזה זבל
פטריוטי"
מילותיו
האחרונות של י.
טרומפלדור |
|
