|
 
"החיים חשובים מידי מכדי לדבר עליהם ברצינות"
(אוסקר ווילד)
"או מיי גוד!" היא אמרה, "אני לא מאמינה שזה אתה, לא ראיתי
אותך שנים". היא חיבקה אותי חזק, רציתי להקיא. היה לה שיער
צבוע לבלונד, שדי סיליקון מעוצבים, אף מתוקן, פנים מתוחות
ועדשות מגע כחולות שמאחוריהן מסתתרות עיניים מפוחדות.
|
כשמישהו "עושה אהבה" זה הרבה יותר מצטייר לי בראש שהוא מכריח
אותה לעשות את זה במושב אחורי של סובארו ישנה ואז גומר לה על
הפרצוף. כשהוא מזדיין, הוא פשוט מזדיין, שניהם גומרים והולכים
לישון.
|
בלי נגיעות שיניים, בלי להפסיק באמצע- אפילו לא לנשימה אחת
קטנה. כך אזכור אותך, באמת קטנה ולא בשקר גדול, בזכות ולא
בחסד, בזרע ולא בדם.
|
בעוד המלחמה הגרעינית מתחממת, הצליח פיזיקאי רוסי להוכיח שאין
תקווה. התגובות בעולם היו נסערות, גל של יאוש ומירמור עבר בכל
המדינות, הרגשת חוסר אונים כלל עולמית. ברוסיה הייתה הפיכה
סובייטית והמדען הוצא להורג, רק התיאוריה שלו לא חדלה להתנוסס.
|
אני שונא אנשים שלא אוכלים בצל כי זה מסריח, ואני שונא אנשים
שלא אוכלים משהו "כי זה משמין", ואני שונא שמנים, או מלאים, או
רזים, או חטובים, או מעוצבים, או שריריים, ואני ממש שונא
אנורקטיים, ובכלל מתעב אנשים עם הפרעות אכילה, ומבולמיים ממש
בא לי להקיא.
|
מאז אותו יום, שבועיים לפני יום ההולדת שלי, החלטתי לנקוט
במספר מועט של אמצעי זהירות רק בשביל שהרוצחת הבת זונה לא תוכל
לנצל הזדמנויות. החלטתי שסקס לא בא בחשבון וכן ארוחות משותפות.
|
הביטוי המתבקש בדרך כלל במצבים כאלה הוא: "זה לא מה שאתה חושב"
או "זה לא מה שזה נראה" אבל דורית בחרה דוקא להגיד "כאילו שלא
ידעת".
|
"לא נעים לי לבקש", היא סיננה מבעד לדמעות כשהיא מחבקת אותי
חזק.
אני לא אוהב לראות את ענת בוכה, כי אני אוהב אותה, באמת אוהב
אותה.
היא הפסיקה לבכות אחרי ששילמתי על הנזק מהכסף שנשאר לי
מהבר-מצווה, ואפילו חזרה לחייך אחרי שגם קניתי לה דובי ענקי.
|
האנס פרידריך היקנס הוא חסר חוש ריח לחלוטין, הוא מוגדר בשפה
הרפואית כתתרן. הסינוסים שלו סתומים מלידה וטובי הרופאים
בגרמניה לא הצליחו לטפל בבעיה. היעדר חוש הריח גם מבטל באופן
כמעט מלא את חוש הטעם. האנס יכול לאכול כמעט כל דבר בלי להרגיש
שום הבדל.
|
אתה מבין, משחר חייך, בכל מקום שאתה נמצא גם אני שם, בתור יד
ימינך, מדריך או תומך, מעין סאנצ'ו פנצ'ה, מלאך שומר עם תרצה.
לטוב ולרע, איתך או נגדך, לאן שתפנה, אני אחריך. לפעמים נותן
דחיפה קלה כשקשה ולפעמים מכשיל, ואם צריך, אני נושא אותך
בזרועותיי.
|
המ"מ לא הספיק אפילו לצעוק "רימון בתוך עמדה" לפני שפילחו את
גופו ואת גוף החייל שלו 1024 רסיסים. לכוח הרפואה שהגיע לשטח
האש לא היה שום דבר לעשות, הם אפילו לא זיהו חלקי גוף ברורים.
|
"טומסון תודיע בקשר שאנחנו בערך חמישה קילומטרים מהמטרה, ותגיד
להם להכין לי בקבוק יין מיושן ובתולה טרייה גרמנייה, שמעת?"
"תגיד דיויד, אתה חושב שזאת הפעם האחרונה?"
"דבר אחד בטוח מרטינז, זאת לא הפעם הראשונה."
|
ההפרעה אצלו הייתה ברמות אמיתיות לחלוטין, כשגרד לו הראש, הוא
היה יכול לגרד עם יד ימין ולהעביר את הגירוי, הוא היה רוחץ את
היד שאין לו לפני כל ארוחה וכשהיה קר הוא היה מכניס גם אותה
לכיס.
|
אין הרגשה יותר מגעילה מההרגשה שמדברים עליך מאחורי הגב, תמיד
חשבתי ככה.
|
ולא שינוי קטן כמו החלפת סגנון הליכה או להתחיל להגיד
"לבריאות" לאנשים שמתעטשים סביבי, או להיות נחמד לאנשים מסביב,
או לא להפליץ בציבור ואם נפלט לי להגיד סליחה, אלא שינוי גדול,
החלפה מלאה של הראייה של החיים וההתנהגות המתבקשת כתוצאה מכך.
|
אפילו החיות משתגעות, חתולי הרחוב רוקדים סביבה במעגל והכלבים
כולם נובחים. מכל חנות קוראים המוכרים בקול ומציעים לה סחורה,
מכוניות עוצרות וצופרות. כולם רוצים להתבונן בה מחייכת כי הם
מאמינים שיקבלו ממנה את הכוח הזה שיש לה.
|
בלי לחשוב יותר מידי דחפתי את גלגלי הכיסא שלי והתחלתי לחצות
את הכביש לרוחב כשראיתי מכוניות מתקרבות. המכוניות סטו מהדרך
ועקפו אותי אבל לא ויתרתי, חציתי שוב לצד השני, ושוב ושוב, וכל
פעם המכוניות סטו ולא פגעו בי.
|
אני בדרך אלייך, את משהו חדש, משהו שונה, שבירת שיגרה, תובנה
חדשה.
|
ולא, חוסר התוכן המוחלט במונולוג הזה לא משקף שום משמעות
נסתרת, אין פה שום דבר בין השורות, שום מסר סמוי, שום תובנה
עמוקה, שום רעיון שמועבר באמצעים כלשהם.
|
באותו רגע הרגיש שנאה עזה כלפי כל הלחימה, כלפי הטפשות של בני
אדם שמסכנים את עצמם בשביל כבוד דבילי, כלפי חגורות מסריחות
מיפן שמחזיקות את הבגד הדבילי שלא התקדם יחד עם שאר האופנה,
למה אי אפשר להשתמש בחגורה רגילה עם אבזם?
|
אבא שלי היה גיבור, הוא לא היה יכול למות סתם ככה, בלי להציל
לפחות 20 אנשים, או להרוג איזה 50 מחבלים. וכשהוא מת, הוא היה
חייב להגיד איזה משפט מחץ, כמו ברוס וויליס.
|
אני רוצה שהיא תלך, שתשאיר אותי לבד עם פינק פלויד, אבל היא לא
רואה, היא אף פעם לא רואה שום דבר, כאילו עברה סמינר להתעלמות
מרגשות של אחרים. היא נשארת, מתנשפת במיטה שלי לאורך כל השיר,
מדליקה סיגריה בבית שלי ומזהמת את האוויר הנקי שלי בסרטן
הריאות שהיא מוציאה.
|
ככה זה, בחברה המודרנית של היום, כל מקום הוא נכון. כל מקום,
כל שעה, כל תאריך, כל סיבה, כל רצון, כל דחף, כל חצ'קון אדמדם
עם קצה לבנבן בפרצוף הנפוח שלה, שלא טופל במשחת הקסם של זקורות
הפיטמות, כל שערה ושערה באשכיו הצהבהבים אך נוטים להאדים של מר
כהן, הכל.
|
עמדנו כולנו זקופים וגאים, ולא רק אנחנו אלא כל אזרחי המדינה
עמדו זקופים, עם ראש מורם, כמו חיילים, חיילים גאים, שאין להם
מה להתבייש.
|
זה היה פייסל, אני כבר מכיר אותו. בעיניים שלו ראיתי זעם גדול,
לא זעם לאומי-עממי של דיכוי עם וגם לא זעם של אדם הדורש את
זכויותיו, אלא כעס אישי, שנאה ספציפית כלפיי.
|
כל פרט ופרט באופי שלך, כל כרומוזום בדי אן איי שלך, את כל מה
שאת מסמלת, את כל מה שאת אוהבת, כל דבר שתרצי, כל מילה שתאמרי,
כל איבר בגופך, כל איבר חוץ מאחד.
|
אני לא מאמין באהבה ממבט ראשון, או בכלל. אבל נוכח ההילה
הסוריאליסטית של תמימות נגועה בתשוקה שעוטפת אותך אני נכנע לכל
מיתוסי האהבות הקלאסיים ביותר ולקיטש אינסופי שמתבטא ברצון
לקנות לך אלפי ורדים.
|
היא הייתה בוכה ונעלבת ואני הייתי מתנצל ומסביר לה כמה שאני
אוהב אותה וששום עץ לא ישנה שום דבר, הייתי גם מספר לה כמה מזל
יש לי וכמה שקשה לגדל מנגו באדמה של הארץ. כשהתחיל לצמוח העץ
השני הייתי מודאג, בקושי בעץ אחד הצלחתי לטפל כמו שצריך.
|
אני לא מנסה להשמע חכם, רק קצת מתוחכם...
|
הבעת זוועה ניכרה על פניה של הנערה, הלם גמור. אני מצאתי את
הסיטואציה מבדרת עד דמעות, וצחקתי בצחוק מטורף למראה הנערה
המבוהלת המכוסה כולה במה שאכלתי בארוחת צהריים.
|
זה התחיל יום אחד כשהיינו במיטה, והיא פתאום ביקשה שאני אוריד
לה סטירה. "חלשה, לא משהו רציני".
|
אתה יודע איך קובי היה מקנא בך אם הוא היה יודע? אותך אני אוהב
הכי הרבה ואתה אפילו לא מעריך את זה. כל האבאים עושים את זה,
רק לילדים שהם הכי אוהבים, לילדים שיהיו שחקני כדורגל בטוח.
|
יש לי חולשה לדמעות נשיות, במיוחד כשהן זולגות מעיניים כחולות.
יש לי חולשה לבירה, במיוחד לף בראון. יש לי חולשה לסיפורים
חסרי פואנטה, במיוחד אם הם על בירה ודמעות.
|
"על מה כבר יש לדבר? כל מה שאת מסוגלת לדבר עליו זה על זה
שאנחנו לא מדברים, אם נדבר אז כבר לא יהיה לנו על מה לדבר".
|
יוני הוא אנס סידרתי סוטה חסר תקנה, עם העדפה ברורה
לבלונדיניות. תסביכים פסיכולוגיים שמקורם בילדותו הניסתרת
מעינינו, הביאו אותו למצב של חוסר מצפון, חרטה או יכולת להביע
כל אמפתיה לכאב אנושי.
|
שותקת, את תמיד שותקת, מפיצה ניחוח נפלא של שמחה מסביבך אבל
שותקת. כל כך יפה אבל לא נותנת לאף אחד לראות. הבן אדם הכי טוב
שקיים, אבל תמיד את מנסה להתחבא מהעולם, בתוך מחבוא שבו כלכך
רציתי להיות איתך.
|
44. זה הגיל שלי, היום בדיוק. הסוף של ההתחלה, ההתחלה של הסוף,
האמצע של האמצע של האמצע. בכל פעם שספרת האחדות וספרת העשרות
של הגיל שלי נפגשות ומודיעות לי על כפולה של 11, אני יודע
שהגיע זמן לדו"ח מצב, לחשבון נפש.
|
הוא היה קורע את המבחן לחתיכות ומלביש לי סטירה, ואז הוא היה
קורא לי חרא קטן ודוחף אותי על הקיר, אם הייתי נופל הוא היה
בועט בי. כשהייתי בוכה הוא רק היה מרביץ חזק יותר.
|
שוב התכופפתי אל הילדה תוך כדי שאני ואלי מכוונים אקדחים אחד
אל השני, "אם רצית", לחשתי לה באוזן, "לא תהיה לך בעיה לעשות
את זה שוב, נכון?"
|
להלן הסבר קצר על הקשר בין שומן עודף והתקפי לב: לאדם אשר סובל
ממשקל עודף, יש אחוז גבוה של שומן בגופו. לא גבוה כמו אחוז
האלכוהול בוודקה תוצרת ארץ, או כמו אחוז העוני בארץ, אבל בכל
זאת, גבוה.
|
"1", והלב שלי דופק כמו מכונת ירייה.
"2", ואני לא יודע מה אני עושה. מריץ את החיים מול העיניים.
"3", ואני יורד מהמעקה בתחושת תבוסה.
|
את הרעשים בהקלטה, הקוץ באלייה, הסרטן בריאה, האבן בכלייה.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
-"מילה שלי זאת
מילה!"
שממית מדווחת על
האזנת סתר לשיח
מוהלים. |
|
