|
אמרו לו ששירה זה עבודה עם קול פנימי, ממש כמו עבודת
קודש, ובגלל שהוא ממש פחד לחזור בתשובה, אז הוא זרם
עם זה.
ופלט איזה גיבוב אעלק פיוטי כל שבוע לערך רק כדי
להשקיט את המצפון.
והמשיך לעשות
כל
העולה
על
רוחו.
להסתכל על הנוף הכחלחל שנשקף מפסגת הכרמל.
להביט בלועו של רובה.
|
את אנשי המזוודות מחליפים אנשים במעילים צהובים.
|
ושאתה הולך לישון אתה לא נרדם, רק מרחרח את הידים
ומנסה להפריד בין ריח הסיגריות, הויסקי, וריחה של התשוקה.
|
אספר לך בשקט שאינני רופא, ואינני מלאך.
|
אז בחצי חיוך אמרתי, "את משוגעת, ואני משורר."
|
בגלל זה משוררים מוצאים את עצמם רוקדים בשביל כסף
או רכונים מול מסך מרצד באיזה משרד אפרפר.
|
כשתשאל אותה לשלומה.
תשובתה תהיה כמו מרוחה מכוח התאוצה.
ותישמע כמו נעה ממך והלאה.
|
בבוקר החודש ההוא המסומן
בהבל פה סמיך מעשן אומר לה
כרעי ללדת!
|
חיפאי יכול לאהוב את תל אביב.
אבל הוא לא יכול לכתוב עליה שירים.
|
הדבקתי אותם לזגוגית עיני, צרבתי אותם ברעש הסובב
בעוד שאני בורר המציאות שלי לאורם.
|
צועק ככה על ספסל אלמוני.
בלילה קר כזה.
|
לגדל צמחים במרפסת.
לראות אותם גדלים.
|
אני רוצה להקיא את עצמי החוצה.
ולהקיף בנחשול קיא עצום את כל העיר האפורה הזאת.
|
מזה זמן רב אצבעותיי לא שרבטו דבר שירה
חשו הן כבדות עלי.
נשאתי אותן בכף ידי כמשא עודף.
|
יכול להיות שתמצאו אותי בצדדים של כביש איילון,
היכן ששולי הדרך מיטשטשים ואדמה חומה תובעת את מקומה.
|
כמו נניח יגיח פלוני אצל סמטה אלמונית בכדי להתרווח בה
ובאחרת יבוא בכדי לנבור בפחי האשפה לפת ערבית.
|
תוך שהיא נעה קדימה ואחורה על ירכי
היא אומרת "תגיד לי את האמת"
"האמת עושה אותי רטובה".
|
עורי מתקלף מעליי כשאני רוחץ עצמי
במים חמימים.
|
איני מטיל צל עוד על הרצפה הזאת
כבר צפיתי בו מתקצר לרגע אחד
וגמרתי בלבי שעד הלילה לא יוותר ממנו דבר,
|
הייתם לי חדי קרן קסומים.
הסח דעת מבורך...
|
כשעיניה עצומות היא מושיטה זרועות בלתי נראות לנבכי החדר
החשוך
ומפלסת את דרכה ברכות לתוך חלומות בכל החדרים הסמוכים.
|
השקט שעוטף את טור הבתים שלשמאלי,
רוחש תוגה ומתנצל על שעות הסבל והידיים הלחות.
|
את המרצפות המשתלבות המשתרבבות להכעיס מבעד למדרכה החולית
יכול אני לכנות דרכי.
|
לבנות שקט מן השקט.
מטוסי נייר ממכתבי פיטורין
|
את סורגת הכל.
אשה שגרה בבית מצמר
ואוכלת ירקות רקומים
|
ולכל הנערות הכחושות שדוברות ספרדית וכותבות שירה מוערכת,
אני רוצה רק לומר: "עשו בי כרצונכן, עבד אני לרגליכן."
|
יש לי שליטה מלאה במיקום הכסא שלך.
כשתחזרי מהשירותים את תשבי איפה שאחליט.
|
את שוב ניצבת מפושקת בגלילות
ואני חודר לנבכייך במכונית ישנה.
|
אני נושא אותך עמי, חייט עגום שכמותי.
מאז שהחלטת לפרום את שמלת המשי ההדוקה שתפרתי לך בתפר מכונה.
|
אקח מעט מים ואמהל את הצבע הלבן
אגלגל את המברשת על הצבע ואניח על הקיר
מתוך הבנה שלבן מושיע וצבעים אחרים מכהים.
|
|
|
ואם אני אוהבת
קפה נמס עם
גרגירים
צפים???
זה הכל
קונספירציה! |
|
