|
 תמונה מיום שיגרתי.
חתיך, לא? :-) |
מבט סקרן וחודר בעיניים
מביט בטרף מלקק ת'שפתיים
פרווה כתומה עם פסים שחורים
הולך בגאיות ומטפס על הרים
עצמאי בשטח ותמיד צד לבד
חי את החופש - בלב הוא נווד
בערבות החיים באצילות מתהלך
פוסע בשקט, בחשאי הוא הולך
מתפלש בחול ומשתכשך לו במים
וכותב יצירות ל"במה" בינתיים
מאז שסיפרו לה שאחיה הגדול, אותו כה אהבה, לא ישוב יותר
מהצבא.
בהתחלה היא לא כל כך הבינה - מה זאת אומרת שהוא לא יחזור? איך
יכול להיות? היא הרי נהגה להתרפק עליו בכל פעם שחזר מהצבא
לחופשות - הייתה מלווה אותו כצל לכל מקום שהלך בבית.
|
"אני יכול לקבל את מספר הטלפון שלך", הוא שאל והרגיש איך הלב
שלו התחיל לפצוח בהלמות קרב.
היא הייתה בהלם. פניה הסגירו את ההפתעה מהשאלה הישירה.
|
היה זה גן ילדים תמים בחזותו, ככל גן ילדים - רק שאף אחד לא
ידע שלילדים שמשחקים שם בגן יש חזות תמימה אך אופי שטני...
|
הוא הביט בעיניה, מנסה לחדור לנשמתה - לראות לתוכה פנימה.
הוא חיזק את חיבוקו כמפחד שמא תקום לה לפתע ותלך.
|
החושך עטף את הכל...
הם התחילו במסע הרגלי שלהם לעבר היעד.
המטרה : להציב מארב....דבר שבשגרה.
|
הספריה אף פעם לא הייתה שקטה כל-כך כמו באותם רגעים... ממש שקט
של בית קברות.
הייתי בספריה שהייתה שקטה בשקט שהעלים את העובדה שנמצאים בה
אנשים.
לא הרגשתי בסובב אותי, הייתי שקוע בקריאת מאמר לצורך עבודה
שאותה הייתי מוכרח להגיש לשם קבלת התואר.
|
תמיד אמרו שהאהבה כאש בוערת
מתלקחת בתוך העצמות
אבל מדוע לא אמרו שאחרי שהיא שורפת
אותה קשה מאוד אז לכבות?
|
השמש פה אומנם זורחת והציפורים מצייצות
אבל האדמה חרבה
ועייפה כל זאת לראות.
|
הנה במעלה המדרגות אחושה
ואיננה הגברת - כי אם אורחת
אכזבה - מה קשה היא התחושה
|
יושב מהורהר - חם לי וקר
חושב מחשבות על העתיד והעבר
מנחש מה יהיה ומה כבר נגמר
|
דמותך נחרטה לי עמוק בלב
ככה זה כשאתה אוהב
דמותך בלבי באש האהבה נחרכת
אז אליי התחילי ללכת...
אליי!
|
הפחד מהלילה הוא טבע מולד
רגילים אנו לאור ולהמולה מסביב
הבטחון שמשרה שגרת החיים
נפסקת בלילה - זמן כה מדהים
|
זרם בי עובר
כשאני אותך זוכר
את חיוכך ואת מאור פנייך
עולזת ושמחה
דומעת ובוכה
את ידיי אשים אז על מותנייך
|
גם אני רוצה למתוח כנפיים
ולעוף אל על אל השמים
למרות שאחיה רק יום אחד
גם אני רוצה להרגיש נווד
להביט בפלאות ודברים יפים לראות
לעוף מעיר לעיר ובין המחוזות
|
נשקפת אליי במראה כה מקסים
נוף הרים וגבעות ושלגים נמסים...
|
אהובתי-יפתי כחולת העיניים
בואי ונפליגה רחוק על פני המים
על תכול הים המתחבר לשמים
את ואני - אחד שהם שניים
|
כל-כך קל ליפול לבפנים
אבל אחר-כך קשה אותך להרים
אז תימנע מעצמך את הבעיה
תתכסה בשכבות מגן מהרוח הגואה
|
האם תרצה לחיות לנצח?
לראות אלפי שקיעות וזריחות
להביט ברקפות קמלות-צומחות
אנשים נופלים ושוב קמים
אימפריות עולות ושוקעות במעמקים
|
קופצת לבקר מתי שרק בא לה
לפעמים תבוא ביום לפעמים רק בלילה
לובשת צורה ופושטת אחרת
כאשה המחליפה שמלה ואדרת
לא תמיד היא באה גם כשרוצים שתבוא
אין יודע לה בית, מעון או מבוא
|
ואז זה קרה במין פיצוץ נורא
הרעש שהחריד את הכל
ושקט...
|
הנה אביב כבר מסביב פורח
פוסע ברחובות ומפזם לי שיר
הרוח בי מכה ואני כה שמח
הנה הוא בא לו - זמן קציר
כמו כלום לא קרה ולא הייתה שלכת
כאילו חורף לא היה זה עידנים
אני שורק לי ומפזם שיר לכת
זהו האביב- זמן כה נעים
|
איזה כיף לו לצייר עם המכחול
הוא יכול לצייר את הים בכחול
בלי זיהום ושפכים ממפעלים רעילים
ואת האוויר צלול וללא ערפילים
את האטמוספירה בלי שום קרעים באוזון
הלוואי הייתה זו מציאות ולא חיזיון
|
כל רגע מיוחד הוא ושונה
רגע מתוק וגרע מר
וזהו רגע שעכשיו נגמר
|
רגע מתוק ורגע מר
וזהו רגע של שיר שנגמר
|
אז בינתיים השגרה נמשכת מאליה
יום יבוא ואליה אתגעגע
מי אמר ששגרה זה רע?
|
תעתוע ישן ועכשיו שלכת,
תעצרו את הכל - אני רוצה ללכת
אל האור שבקצה המנהרה...
|
התעלמי מכולם - מה הם יודעים?
תעצמי את העיניים
ותתמכרי למגע הנעים
|
החיים נראים כל כך פשוטים מנקודת המבט של המוות - רק חבל
שאנחנו מבינים את זה מאוחר מידי.
|
|
|
חברים קרובים
קוראים לי כבשת
הרש.
כבשל'ה בוידוי
קורע לב. |
|
