|
. אייקה
כבר כמה ימים שלא הייתה רוח. היה חם, האויר עמד, ואפילו הלילה
לא הביא איתו נחמה לאנשי הנמל העייפים. מאחוריהם, נותרו רציפים
הומי אדם וספינות עם מפרשים שמוטים, עייפים.
|
כל הכמיהה שתשאר תמיד
כי נצח לא מספיק כדי לחוות
הכל ביחד.
|
היא יושבת בלי לנשום, חושבת
איך אפשר לגרום לו לדבר.
|
להרגיש את החול בין האצבעות,
לראות את רוח-הרפאים של הירח
קופאת בתוך המים.
|
טביעת כף רגל בודדה על החול
מתעכלת על-ידי אש רטובה.
|
לשכוח איך כלבים נובחים
ואיך מרגיש מגע של עור.
זה יעבור.
|
היא אומרת שהתעייפה מהגשם
הוא שואל אם היא לבד בעיר.
שותקים.
|
|
|
בבכשא, על
תפרשמוא עט
אשלוגנ אזה
דיסלקט בלי
בטחון אצמי |
|
