|
קררי את שרביטי הבוער.
קררי אותו בגופך.
כפלדה מלובנת
מבקש להתחשל.
בתוכך.
גוף יש לך, לא?
|
למה לא אמרת שזה זה כל כך כואב.
אמא, נגבי ממני את הדם.
היא חתכה לי, ככה, את הלב.
הכאב הזה, אמא, לא יעבור לי לעולם.
|
את, שקמת ועקרת, עטופה בשקרייך
וכיזבת ויצאת בסערה.
את דלתי לא חשבת כלל לסגור אחרייך,
ובחוץ משתוללת סופה
|
היא צחקה באוזני,
ואני שמעתי קלידים דקים מתנגנים עמוק עמוק בתוכי
|
|
|
- אבאש'ך
ערומקו?
- וואו! הפתעת
אותי, משוגע...
- משוגעת...
- סליחה?
- משוגעת, אני
בת.
- וואו, איזה
אבסורד. |
|
