|
 177599935
כמעט שאי אפשר לראות מבחוץ, כמה לאבן יכול לכאוב,
כמה היא יכולה לאהוב, ובכלל כמה עמוק היא מרגישה כל
דבר.
היא נודדת..מחפשת את מקומה בין הצללים בעולם
הזה..ולכן כרגע היא מרגישה כאבן סרק אמיתית!
ללא תכלית, ללא מטרה ברורה
אך עדיין בעלת אותה מציאות שלה..
זרים יקראו לה שירי, הם יחשבו שהיא בת 17 ובעלת
נטיות אובדניות כמו שאר בני גילה..
אולי אתם תחשבו אחרת (בהצלחה :)..
גברת קסינקי דורשת ארון,
היא מתה לחשוב
שאין זמן ואתמול
|
לילות -
ללא שינה וחלום,
לילות של מציאות ודמיון,
פרחו מעצמם כבדים מן היום.
שלולית אפורה בקסם כחול
|
הירח יברח בתיקי מהחושך
לא יחוש עוד כל כאב
והלילה יבוא חרישי ולבן
|
המסמר שוב חודר
והנצח נשבר
הקירות חרוכים
באש ועשן
|
שוקטת בינות צלילים
של ים רחב, רגוע...
|
אז להישאר בחיים? בין צליל לצליל אני מחפשת סיבות, אולי תגידי
לי למה?
למה להיות כאן, כשאני יכולה ברגע אחד להיעלם, ולא לחזור יותר,
ולא לסבול?!
|
היא כלואה בתוכך, ואת מחזיקה את המפתח כמו סוהר אכזר בין חומות
של כאב
|
|
|
אם הייתי סינית
לא הייתי מגדירה
את עצמי כברוס
לי.
זאת שאהבה את
התל-אביבי
במחווה להומר
סימפסון |
|
